מס' צפיות - 1148
דירוג ממוצע -
פ.ט-פוסט טרואמה
מאת: מיכל 02/03/08 (13:42)

כשנולדתי ולא הבנתי היא הייתה איתי. לא הייתי מודעת לתמימות שלה לשלמותה ולמרות אי הידיעה שלי בנוכחותה היא נשארה, עמדה בגבורה בשנות הילדות המוקדמות שלי, חוותה איתי צחוק ודמע, הביטה מהצד הפנימה למדה ושלחה לי לא פעמים רמזים להגיב, להיות אני, להצמד למאפיינים שלי ולהיות שלמה עם עצמי. היא בגרה יחד איתי וחוותה את מעללי גיל הטיפש עשרה. בקצרה, ממש היינו כמו "הצל שלי ואני".

 

לי הייתה שליטה עליה ולה עלי, מערכת יחסים מוזרה עד כדי גיחוך לפעמים במיוחד במפגש הרציונל והאמוציונאל ,שלטנו יחד בכל הנעשה סביבנו, קבענו את הגוונים, את הצלילים, הדמויות בחיי ואת כרטיס הביקור שלי...עד לקיץ 2006.

 

פתאום נשמתי ואני הפכנו לסוג של זרות היא בעטה בכל המוסכמות שהיו חקוקים אצלנו, היא מרדה, בעטה ולא שמעה איבדתי שליטה, היא אטמה את עצמה אלי במשל חודש ימים ולא הייתה לי אפשרות גישה להבין את הנעשה, אני עשיתי מה שכל אחד שרוצה להינצל בזמן מצוקה וחיפשתי מסתור מהקטיושות שנורו לעבר מקום מגורי. לא עצרתי לרגע לחשוב להבין רק רציתי שזה יגמר,נאחזתי באמונות שיצרתי בזמן אמת והטלפון החליף מקום של כל דבר אחר רק לשמוע בשורות טובות..וזה נגמר.

 

ואז התפנתי לחפש את נשמתי בשנית ולא מצאתיה היא הייתה חבויה אי שם וסרבה לצאת ממקום מחבואה,נעלבת משום מה, כועסת ופגועה, נסיתי בדרכים לא טבעיות לגרום לה לצאת ופניתי לרפואה אבל במקום לגרום לה להפתח, דכאה אותה יותר, רבצתי במיטה ימים כלילות אולי היא תצא כשאני במנוחה ולשוא..., השמעתי לה מוזיקה של ימים עברו והיא הייתה חרשת, דברתי ללא הרף שתבין שאני מבינה ואין קול ואין עונה ואז הבנתי..נותק הקשר בין גופי למנוע שהחיה אותי כל השנים והרגשתי אבודה.

 

הבנתי ש-30 ימים מחיי הרסו את נכס צאן הברזל של קיומי הפסקתי להאמין, חשבתי על הנורא מכל ועל אבדון וחושך, החיוך שהיה מנת חלקי סר ואיננו ואז נודע לי שאני "נפגעת חרדה" עפ"י המושגים של משרד הבטחון ובטוח לאומי, 2 גופים זרים שנכנסו לחיי מבלי שרציתי אפילו כי הייתי חזקה ובלתי תלותית והייתי צריכה להוכיח להם שאני נושאת את כל המאפיינים של הפוסט טראומה בכדי להיות מתוגמלת ע"י המדינה שלא יכלה להגן עלי במלחמת לבנון השניה.

 

ואתם יודעים מה? מגיע לי ולשכמוני כי חיי מתחלקים לשניים ולא בגללי, בגלל אותה מדינה שבמערכת היחסים בינינו היא מחזיקה בזכות לקנוס אותי לשפוט אותי, להטיל עלי מיסים, לקבוע באיזה כבישים אסע ומה אני בתמונה? אסור שתהיינה לי דרישות!!

 

כי שנה אחרי המלחמה כתב לי מבקר המדינה לאחר שהתלוננתי, שהוא מצר שהטיפול בבקשתי לבדוק מי אחראי לנושא המיגון בישראל אינו ברור וכשימצא יודיע לי... .וטרם!!!!!!!

הכותבת היא רואה,לומדת ורצה לספר לחברה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 6 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
מול הראי
אבי 02.03.08 (21:37)
2.
בטראומה,,,,,,,,
ננה 06.03.08 (22:45)
3.
לנבחרי ציבור אין פוסט טראומה
ממ 09.03.08 (16:12)
4.
אחים לצרה...
הגיגית 14.03.08 (01:38)
5.
מאמר מצמרר
יורם 14.03.08 (14:40)
6.
החוזק הפנימי
נעמה 16.03.08 (13:41)