מאז ומקדם זכו נשים למעמד ייחודי בקהילה. הנחת-תשתית היא שגברים יותר מחוספסים, חזקים, חסונים. מטבעם של דברים, מלאו גברים תפקידים קשים, אחראים, מסוכנים בנאמנות עבור הכלל; סיכנו את חייהם וויתרו על שלוות נפשם למען אמהותיהם, אחיותיהם, נשותיהם וילדים שהעניקו להם נשים בכאב וסבל רב. כל זכר בלי לחשוב פעמיים מקריב את עצמו כאשר מגן בגופו על נקבות וצאצאים מפני סכנות. ובכך באופן אינסטינקטיבי מכיר בעדיפות ראשונה שלהם לחיים.

בחברה התקינה, נשים וגברים תמיד השלימו אחד את השנייה. לשניהם היה במה לעסוק על מנת לשרוד ולטפח את דור ההמשך. חלוקות תפקידים בחברה האנושית נעשו על פי הנתונים הפיזיולוגיים, האנטומיים, הביולוגיים והפסיכולוגיים. ברבות הימים והשנים הפכו חיי האדם והקהילה מורכבים יותר ויותר, התקדמו ועברו שינוי גם התפקידים הסוציאליים אותם מילאו בני האדם, חידושי החיים אפוא חייבו אותנו לעדכנם ולהתאים לתקופתנו. בזכות הסימביוזה המושלמת בין שני מינים לחלוטין שונים נוצרים ומתקיימים החיים ומתפקד העולם. כך זה היה מאז ומעולם. מדורי דורות.

אחרי אלפי שנות אבולוציה וחיים מצליחים ומתמשכים על כדור הארץ, החליטו נשים מסוימות שלא מתאים להן עולם כזה אשר נבנה במשך אלפי שנים, לא מתאימים להן חוקי הטבע והבריאה, לא מתאימים להן יחסי גומלין בין נשים וגברים, וכעת דורשות הן נשים לחוד וגברים לחוד. אולם יחד עם זאת אינן מעוניינות לשמור על הנתונים הייחודיים של כל אחד מהמינים ועוסקות מבוקר עד ליל בהשוואת המינים. נשים אלו נקראות כיום פמיניסטיות.

לדאבוני הרב, עם היבט אנטי-מדעי ולא מציאותי לעולם ולחיים מוביל כיום פמיניזם לחברה חולה, חברה לקויה, מפורקת ואגוצנטרית. נשים כיום מוותרות על התכונות המולדות של עצמן ומאמצות את התכונות הגבריות, אך בהגזמה וחוסר טבעיות. לא נשאר זכר מכל מה שהיה פעם נשי. בקושי רב שורד מה שעד כה נחשב לגברי. אני פוגשת יותר ויותר נשים, חלקן מכנות עצמן פמיניסטיות, וחלקן מושפעות מכפייתן שלא ביודעין, אשר משתדלות בכל הדרכים להשמיד כל זכר של התכונות הנשיות, של חמלה, נתינה צניעות שהן תכונות מוסריות במהותן.

זוגיות, אהבה, יחסים בין המינים, יחסים בין-אישיים, רוחניות, הבנה, כבוד, הזדהות, רגשוֹת – עקרונות אלו הם עיקר מהותם, אופיים, מוטיבציית ובסיס קיומם של החיים והחברה. ישנה תופעה, אסון חברתי אם אפשר, אשר הורס את העקרונות הללו, הורס אפוא את חיי החברה, ושמו – פמיניזם. הוא פוגע והורס ברגל גסה חיי החברה כולה ויחסים בין המינים בפרט. כאשר מתבוננים במציאות העכורה האופפת אותנו בימים אלה מסיקים כי אלימות, השפלת גברים, כוחנות, שליטה ומניפולציה זהו קו מאפיין של פמיניזם.

פמיניזם מתחילת קיומו לא היה כל כך מרושע. ייתכן ובאמת היו לנשים סיבות כאלה ואחרות להקים את תנועתן. אבל הפמיניסטיות, בערך מתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת, עושות רק בושה למושג זה ולמין הנשי בפרט. כל אשר היה נדרש להשיג כבר מזמן הושג. היום הן עוסקות בהעתקה עצלנית של מושג הפמיניזם מלפני מאה חמישים שנה במקום לתת שיקוף אובייקטיבי לנסיבות של ימינו.

ואמנם, אני שואלת האם מושג "פמיניזם" הינו כה מרושע, או שמא התנהלות של הנשים המשייכות את עצמן למושג זה היא מרושעת? פמיניסטיות לפי אינרציה ממשיכות לדחוף את כל הסיסמאות מהעבר לגבי סקסיזם ומנסות לתפוש על זה טרמפ כדי להיחשב "גיבורות" ולרכוש אהדה, פרסום וכבוד על חשבון הפמיניסטיות הראשונות, אבל בפועל אין לזה כבר שום משמעות. כיום פמיניזם זה כבר יותר מאבק על הרס זכויות גברים ומימוש של עצמן על חשבונם. הן הרשו לעצמן לקחת את מאבקן לקיצוניות בה הן הקובעות היחידות ובלעדיות ולא החברה כולה. הן העלו את היחסים בין המינים בפעילותן  אל פלטפורמה שונה לגמרי מזו המקורית, אל מסלול ההתנגשות וההתרסקות של החברה הישראלית.

מתחילת תקופת הפמיניזם פמיניסטיות השיגו הרבה, השיגו את כל הזכויות המיוחלות. ומה נשאר להן כעת? להתפזר. אבל מה לגבי הרווחים והפרסום? לכן הן ממשיכות "להיאבק". בינתיים המאבק נהפך לשנאת גברים כוללת, להסתה סמויה וגלויה נגד גברים בכל אמצעי התקשורת, למכבשי לחצים פסיכולוגיים, והיום לא מעמד האישה משחק את התפקיד הראשי, אלא כסף וקידום מכירות של ארגוני הנשים, היות וכבר אין עבור מה להיאבק באמת. וברגע שכסף התערב במשחק – הן החטיאו את טוהר הכוונה.

(רות רזניק, המשמשת כמנכ''לית עמותת ''לא'' ללחימה באלימות נגד נשים מקבלת עבור "התנדבותה" (התנדבות על פי דבריה) שכר של כ-256,164 שקל ברוטו בשנה)

בדרכן אל המטרה הן רמסו את האנושיות ואת ההגינות למען מטרותיהן האגואיסטיות האישיות ובכך החמיצו את המטרה. הן קמו כדי לשנות מצב, והמצב אכן שונה, אך ברגע שאין יותר עובר מה להילחם, אין גם תוקף ומשמעות לתנועה כולה. לכן הן נאלצות להמשיך ולהצדיק את קיומן ומשכורתן. פמיניסטיות הפכו את תנועתן לתנועה המייצרת קרבנות, ובה כמובן אי אפשר להיות קרבן אם אין מקרבן. מכאן ה"ריבוי" הסטטיסטי בנשים "אומללות" וגברים "פושעים". הן מסוג הרוקחות אשר מתפללות כל יום שחלילה אנשים לא יתחילו להבריא ולהשאיר אותן ללא הפרנסה.

דבריהן של פמיניסטיות מכוונים כביכול להגן על האישה, לתת לה זכויות, אך מביני העניין יידעו לקרוא בין השורות שהן כלל לא מעוניינות לעשות צדק ושוויון אלא לקבוע את שלטונן. כל המהלכים של פמיניסטיות לוקים בפגמים, התפאורה שמסתירה את פרצופיהן האמיתיים מטעה את הציבור. ברגע שאנשים יגלו את כל התככים של התנועה המפוקפקת הזו, עלולה להיות התאכזבות קשה שתוביל לריסוק אמון הציבור בכל המין הנשי. מה נרוויח מזה?

תמונה: celesteh