העיתון הבריטי "גארדין" מספר על עבודת מחקר שערך הפרופסור למשפטים ג'יימס ליבמן מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק  בצוותא עם 12 תלמידים.

משנת 2004 בדקה הקבוצה כל כיוון חקירה אפשרי, ראיינה יותר מ-100 עדים, התעמקה ב-900 דו"חות, עיינה בדקדקנות בתצלומים מזירת הרצח ובמסמכים משפטיים שגובהם, אם ייערמו זה על גבי זה, יגיע ליותר משלושה מטר.

הממצאים הכו בתדהמה אפילו את ליבמן, המתמחה בסוגיית עונש המוות בארה"ב ומודע היטב לפגמי השיטה הקלוקלת.

                             תיאור המקרה

קרלוס דלונה בן ה-20 נעצר ב-4 בפברואר 1983 בחשד שדקר למוות את ואנדה לופז בת ה-20 בחזה, בעזרת סכין מתקפל באורך 20 ס"מ.

במשך שש שנים, מרגע שנעצר ועד ליום שבו הוצא להורג בזריקת רעל, התעקש דלונה על חפותו.

הוא אף נקב בשמו של הרוצח: קרלוס הרננדז, פושע אלים מוכר למשטרה.

לא רק שמם של שני הקרלוסים היה זהה.

גם גובהם ומשקלם.

הם דמו זה לזה עד כדי כך, שרבים סברו שהם תאומים.

אפילו עורך דינו של הרננדז ואחותו של דלונה לא הצליחו להבדיל ביניהם.

ולכן, כאשר נפתח המשפט  ב-1983, העיד דלונה בפני חבר המושבעים כי ביום הרצח נתקל בהרננדז, שאותו הכיר במשך 5 שנים. שני הגברים, תושבי העיר קורפוס כריסטי בדרום טקסס, נכנסו יחד לבר.

הרננדז יצא לתחנת דלק לרכוש דבר מה.

לאחר שעה קלה יצא דלונה לחפש אותו.

לדבריו, ראה את הרננדז נאבק עם אשה מאחורי הדלפק בתחנת הדלק. הוא נתקף בהלה והחליט לברוח.

דלונה ציין כי היה לו רישום פלילי בגין תקיפה מינית והוא חשש להסתבך שוב.

כאשר שמע דלונה את צופרי ניידות המשטרה שעצרו בחריקת בלמים ליד תחנת הדלק הוא נתקף בהתקף פאניקה ולכן,הוא התחבא מתחת לרכב מסחרי, שם נלכד לאחר 40 דקות.

במשפט טענה ההגנה כי הרננדז ביצע את הרצח, ולא דלונה, אולם התביעה הסבירה למושבעים שהמשטרה ניסתה לאתר את קרלוס הרננדז אך לא מצאה אף אדם בשם זה.

היא הסיקה, לפיכך, שקרלוס הרננדז הוא המצאה, "רוח רפאים", שאינה קיימת.

ארבע שנים אחר הוצאתו להורג של דלונה החליט ליבמן לחקור את המקרה, בפרויקט שבו ניסה לבדוק עד כמה הליך עונש המוות מועד לטעויות. הוא ביקש מחוקר פרטי שיתחקה אחר קרלוס הרננדז.

אחרי יום אחד בלבד חשף החוקר ראיות שחמקו מעיניהם של עשרות שוטרים, תובעים, סנגורים ושופטים בשש השנים שחלפו בין מעצרו של דלונה והוצאתו להורג.

קרלוס הרננדז אכן היה קיים.

בתוך שעות ספורות עלה החוקר על עקבותיה של קרובת משפחה של קרלוס הרננדז.

היא סיפקה לו את תאריך הלידה של הרננדז, שבעזרתו חשף את פרטי עברו הפלילי.

בעזרת תלמידיו החל ליבמן לבנות פרופיל של הרננדז: אלכוהוליסט בעל עבר אלים שלא יצא מהבית בלי סכין מתקפל ארוך. הרננדז נעצר בידי המשטרה 39 פעמים, מתוכן 13 פעמים באשמת נשיאת סכין. כל חייו הבוגרים היו תלויים נגדו עונשי מעצר על תנאי. ואולם, כמעט מעולם לא הגיע אל מאחורי הסורגים. ליבמן סבור כי הסיבה לכך היא ששימש מודיע משטרתי. הרננדז היה מעורב בכמה מקרי שוד מזוין בתחנות דלק בקורפוס קריסטי. נוסף על כך, היה לו עבר של אלימות נגד נשים. באוקטובר 1989, חודשיים בלבד לפני הוצאתו להורג של דלונה, נגזרו עליו 10 שנות מאסר, לאחר שהורשע בניסיון לדקור אישה למוות.

במשפט דלונה בלטו לעין עוד כמה סתירות.

ואולם פרופסור ליבמן, טוען שהעובדה המדהימה ביותר בפרשה היא, שמדובר בעצם במקרה שגרתי ויום-יומי.

ליבמן מקווה שהפרויקט יעורר דיון על הצורך בעונש המוות בארה"ב.

כל המידע שנאסף על ידי צוות המחקר של אוניברסיטת קולומביה הועלה לאינטרנט.

                            אודות עונש המוות

בין השנים 2011-2000 זוכו בכל שנה בארה"ב חמישה נידונים למוות בממוצע, לפי "המרכז למידע על עונש מוות" (dpic).

רק בצפון קרוליינה היו שלושה זיכויים בתוך שישה חודשים ב-2008.

שנה לאחר מכן אישר בית המחוקקים במדינה את racial justice act, המעניק לנידונים למוות אפשרות להקל את עונשם למאסר עולם, כלומר: אם שופט קבע שגזר הדין שלהם הושפע מהטיה גזעית(יותר מחצי מהנידונים למוות בצפון קרוליינה הם שחורים).

פסק הדין הראשון ניתן ב-20 באפריל וקבע תקדים לערעורים נוספים מנימוקים של גזע.