מס' צפיות - 217
דירוג ממוצע -
גורה לך
מעשה בכלבה
מאת: אברי שחם 25/05/12 (09:32)

אמש חוויתי חוויה מטלטלת. נכדתי הקטנה חגגה בת-מצווה עם חברותיה - למבוגרים תיערך חגיגה נפרדת בשבת - והבנות הפקידו בידי למשך הערב את אוצרן היקר ביותר, את כלבתן החדשה. הופי היא גורה קטנה ומתוקה, כדור צמר מלא עליצות, עם אף חמוד דמוי כפתור ואני קיבלתי אותה בזרועות פתוחות, אך מי יודע מה היו המחשבות שחלפו במוחה הקטן, כאשר נקלעה לפתע למחיצתו של דוד זר, במקום שלא הכירה:

"האם לא התנהגתי כראוי ומסרוני לאדם אחר?"

אני חובב כלבים, מכיר את הליכותיהם ובמהירה התיידדתי עם אורחתי הקטנה. היא קיבלה באהבה את ליטופיי, נהנתה כאשר גירדתי מאחורי אוזניה והשתובבה עימי ברצון בחדרי הדירה. עם זאת, הרגישה כנראה געגועים עזים אחר שלוש הבנות (בתי ובנותיה) שביתן הפך לביתה בשבועות האחרונים. בכל הדירה לא מצאה אפילו שביב זעיר של ריח מוכר. לא שלא ניסתה. מלאת סקרנות, במרץ בלתי-נלאה, חדרה לכל פינה, ניסתה להגיע לכל מדף ורחרחה, בחנה כל שנקרה בדרכה ללא חרף. היא ניכסה לעצמה את אחת מסנדליי וגררה אותו לאורך הרצפה ותוך כדי משחק, עשתה גם את צרכיה על המגבת שחשבנו שתשמש לה כמשכב רך.  

הפחד הגדול שלי היה, שבשיניה הקטנות החדות תשחית את אחד החוטים המונחים בבלגאן תחת המחשב ועל כן סגרתי לבסוף את חדר בו הוא נמצא. גם דלת חדר האורחים הייתה סגורה בפניה. שם הנחנו את השטיחים שאספנו מבעוד מועד, כך שלמעשה רק הסלון הגדול והמטבח נותרו פתוחים לפני הופי. אחר, התיישבתי לרגע ועיינתי בעיתון. לפתע חדרה לתודעתי התובנה, כי עברו כבר  דקות רבות מאז הרגשתי לאחרונה בלשונה הלחה של הגורה המלקקת את רגלי ואף ציפורניה לא ננעצו בספה כשהיא מבקשת שארים אותה.

הבטתי כה וכה ולא ראיתיה. קראתי בשמה, שרקתי, אבל היא כנראה עדיין לא למדה להיענות לקריאות, או שפשוט לא הכירה בי כאחד שלקריאותיו היא חייבת להיענות. קמתי, עשיתי סיבוב בכל החדר וגם במטבח ולא ראיתיה. התכופפתי תחת השולחנות, הארונות, הצצתי לפינות חשוכות, הזזתי כסאות, אבל הקטנה איננה. הלכתי גם לחדר המחשב, אולי נשארה שם, אפילו את הארון פתחתי, לראות אם לא קפצה פנימה כשחיפשתי דבר-מה. עברה כרבע שעה בחיפושי-סרק והתחלתי להיות ממש מודאג.

לפני שנים רבות, כאשר בתי השתחררה מהצבא, היא הביאה עמה מהבסיס כלבה קטנה שלא היו לה דורשים. באותה תקופה גם לנו היה כלב. באחד הימים, כשבתי לא הייתה בבית, לקחתי את כלבי לטיול, קשור ברצועה כפי שהחוק מחייב. את כלבת בתי השארתי בבית, אבל היא הצליחה לחמוק החוצה בדרך כלשהי ועקבה אחרינו. היא לא הייתה רגילה לרעש והמהומה של העיר הגדולה ובדרך-כלל לא התרחקה מהבית, אבל כאשר ראתה אותי חוצה את הכביש הראשי עם כלבי, רצתה להצטרף אלינו. אני שמתי לב אליה רק כאשר היה מאוחר מדי. הסתובבתי לשמע חריקת בלמים, יבבה צורמת של כלב וראיתיה מוטלת על הכביש לפני הרכב. הנהג המבועת, בעצמו בעל כלב, יצא מרכבו והביע את צערו הרב. הכלבה רצה בין המכוניות האצות והתאונה הייתה בלתי נמנעת.

לא נותר לי, אלא להביא את חפירה ולקבור את מסכנה, לפני בואה הביתה של בתי.

עתה חרדתי, כי שוב איאלץ לבשר לבתי ולנכדותיי בשורת איוב. השובבה הקטנה אולי כרסמה חוט חשמלי ומוטלת חסרת חיים בפינה סמויה. נלחצתי והמשכתי נואשות לחפשה. הרי בדירה קטנה כמו זאת שלנו, עם דלת כניסה וחלונות סגורים, לא יכול ייצור חי פשוט להיעלם. לבסוף גיליתיה, חיה ונושמת לשמחתי. מתחת לשולחני מונח ארגז-כלים, כמעט צמוד לקיר ולרווח הקטן הזה השתחל הייצור הקטן ותפס תנומה קלה. גררתי אותה משם ונשמתי לרווה.

אינני יודע כיצד אומר זאת לבתי. אני שמח שהיא חובבת בעלי חיים כמוני (ואולי אף יותר) ומעבירה את אהבתה הזאת לבנותיה, אבל אינני חושב, כי אני מתאים להיות שמר-טף לחביבן.

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר