מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"...ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..." (במדבר ט"ו/לט').

לפני כניסת בני ישראל לארצם, נשלחו המרגלים - נציג מכל שבט - לתור את הארץ. המרגלים נתבקשו לחפור את נקודות התורפה של הארץ על מנת לכבוש אותה בהמשך. הרש"ר הירש מדגיש כי במהלך ארבעים שנות המדבר ובשלבי הוצאתם מעבדות לחרות ממצרים, עשה הקב"ה לעם נסים גדולים וחשובים בחיי היומיום. אך, בשלבי כניסתם לארץ העם חייב להיות שותף בעיצוב גורלו. הכיבוש הוא פיזי אך גם

כיבוש רוחני. נאמר: "ויתורו את הארץ" - תפקידם היה בעיקר להכיר את הארץ כ"קרקע להתפתחות של עם". ארץ ישראל היא מחד ערך מקודש ומאידך היא צורך קיומי. ניתן לבנות עם חכם ורוחני, רק אם קיים שילוב של קרקע מוחשית יציבה. הרב יעקב אריאל מדגיש שיש צורך חיוני בשילוב קרקע איתנה ומוצקה לרגליים כדי שהרוחניות ונשיאת הראש אל על, תהיה משולבת כגורם העיקרי בהגעה לארץ. הערך הרוחני - האמונה הפנימית שבכל אדם, קשור גם ב"ארץ זבת חלב ודבש" - בפירות רבים ומשובחים, ביופי ובשפע. צריך לחוש בלב ולראות בעיניים תוך האמונה שזו הארץ שהובטחה לנו מבורא עולם, שהמסע הארוך במדבר והיציאה מעבדות לחירות במצרים נועדו לבניית עם רוחני בארץ ישראל, עם המחדיר תורה ורוחניות לכל איבריו. אף כי כיבוש הארץ יצריך התמודדות עם קשיים, יש להשיג את היעד העיקרי שבשבילו יצא העם ממצרים - ההתיישבות בארץ המובטחת.

בתפילה - ב"קריאת שמע" מוזכר הפסוק: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". כלומר, עלינו בכל עשייתנו ובכל תוכניותינו, להחדיר בתוכנו כי עלינו לכוון את עצמנו להשגת יעדים מתוך ראיה רוחנית-ערכית. למצוא ולאתר כל רעיון חדשני ויצירתי כדי להתגבר על הקשיים שבדרך. הריגול - תפקידו העיקרי לבדוק את המקום כדי להשתמש בכלים הנכונים והיעילים בכיבוש כל יעד וכל פסגה, ולא להיסחף על "לבבכם ועיניכם" מבלי להפעיל שיקול דעת וחשיבה לטווח ארוך. צריך למצוא את הדרכים, הרעיונות והיוזמות להשגת התכנית שנקבעה, והעיקר - להאמין ביכולת להשיג את כל המטרות, על אף הקשיים.

בני ישראל יצאו מעבדות לחירות ושהו ארבעים שנה במדבר כדי לגבש עם מלוכד ומאמין בתורתנו הקדושה. המרגלים היו צריכים לספר על הקשיים הקיימים אך לא להסיק מסקנות שליליות לגבי היכולת להתגבר עליהם. בוודאי לא לשלול את הרעיון להגיע, להיכנס ולכבוש את הארץ, כפי שאמרו עשרה מתוך שניים עשר המרגלים: "...לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו" (י"ג/לא'). הם גם הביעו דעתם על עצמם "ונהי בעינינו כתגבים", היינו: חוסר אמונה מדהים בעצמם ובעוצמת העם שיצא ממצרים. הם המשילו עצמם לחגבים והוסיפו: "וכן היינו בעיניהם". מניין ידעו המרגלים מה דעתם של יושבי הארץ על העם שיצא ממצרים? - כחגבים...

המרגלים הוציאו את דיבת הארץ בדיבורם. כתוב במשלי "מוות וחיים ביד הלשון" (י"ח/כא') - הלשון היא המובחרת באמצעי הביטוי ולכן צריך להיזהר לא לבטא בה "לשון הרע" - שהיא אחד החטאים בתלמוד תורה, כפי שמצוין "ותלמוד תורה כנגד כולם...שתלמוד מביא לידי מעשה".

על כן יש חשיבות גדולה מאוד להטמעת האמונה באדם, לחיזוק ולהעצמת הפנימיות כדי שהיא תשפיע עלינו ולא החיצוניות. עלינו לשאוף רוחניות למוחנו ולא להיות נתונים להשפעות הלב והעיניים, כדי לא להיות מושפעים מחומרים רעילים ושליליים מבחוץ.

                                                                                                          ד"ר יחיאל שרמן

אתר:   www.h-y1.fav.co.il