אימי ז"ל החלה עוד בתור ילדה לנהל ספר בישול. זה כנראה היה מקובל באותה תקופה לגבי 'נערה מבית טוב'. היא קיבלה (או קנתה) מחברת עם כריכה קשה, בה הדפים היו מחולקים בלשוניות ל'מנות ראשונות', 'דגים', 'צלי ומנות בשר', 'סלטים', 'מנות אחרונות', 'לפתנים', 'עוגות' ועוד כהנה, הכול בגרמנית, שפתה של אימי והוריה ואף שפת תרבותה.

המחברת נשתמרה, אבל מצבה בכי רע, משקפת נאמנה את טלטלות הגורל והמהפכים שהוריי עברו, מלחמה, גטו, מעברים אחדים מארץ לארץ ולבסוף העלייה. חלק מהלשוניות נתלשו, דפי המחברת מהוהים, בלויים בקצותיהם, קרועים, מלאי כתמים, (מעניין היה לחקור כתמים אלה, מה הרכבם הכימי, איזה אירוע בחיי אימי גרם להיווצרותם? משהו טראגי? או אולי רק והרוטב במטבח הכתים את הדף?), דף אחד חסר ומה שהכי גרוע -  מבחינתי המנסה לפענח את הכתוב - אימי החלה לכתוב את מתכוניה בכתב גותי שאין בסביבתי אדם היכול לקרוא אותו.

למזלי, רוב הדפים קריאים. לשון המתכונים משקף אף הוא את התקופה בה הם נכתבו. באותו הזמן, בה באירופה אי-אפשר היה להשיג בחורף ירקות ופירות טריים, עקרת הבית שימרה את תוצרת העונה ובארוחות בסופי השבוע יכולנו לבחור איזה בקבוק מחמצים, לפתן, או ריבה אנו פותחים. בכל בית היה מזווה שעל מדפיו עמדו בשורה, בבקבוקים המכוסים בנייר פרגמנט, אותם ירקות ופירות משומרים. מרכיב חשוב במתכוני השימור הייתה החומצה הסליצילית, ששימושה העיקרי היום ברפואה. מאותה הסיבה, ניתן כיום להחליף ברבים מהמתכונים את הפירות המשומרים, בטריים, הזמינים ברוב ימות השנה. 

תדיר מככבים במתכונים גם פירות וירקות, כגון דומדמניות, דובדבנים חמוצים, פטל, פקעות וורדים, כרוב מסולסל, חומעה, (או חמציץ), אשר אין להשיגם בארץ. 

במקומות רבים ישנה התייחסות לשמות מותגים לא מוכרים. לעתים רק בחיפוש בגוגל מתגלה, מה הם היו ולמה שימשו, כמו era שהייתה ככל הנראה מין שומן, vitella שהייתה שם של מותג מרגרינה ידוע. רב השימוש במוצרים של ד"ר אטקר, שלא בטוח אם הם עדיין קיימים (שמן אפיה בטעם שקדים).  

במתכון מסוים נכתב "לבחוש חצי שעה", הנחיה שכיום, כאשר כל בית מצויד במערבל, אין לה משמעות. גם אופי השומנים המקובלים לשימוש בבישול השתנה. במקום שומן אווז, מרגרינה, עקרת הבית של ימינו אנו תשתמש בשמן, או במקרים מסוימים בחמאה.

אימי דיברה גרמנית אוסטרית. הידע שלי בגרמנית איננו מספיק ופעמים רבות אני נאלץ להיעזר במילון גרמני-אנגלי. אליה וקוץ בה. מילון זה לא תמיד מתייחס לביטויים שאימי נהגה להשתמש בהם. יש מילים רבות כאלה, אבל אביא כאן רק את אחת הדוגמאות הידועות  להבדלים בין שתי השפות. fashierte משמעותה באוסטרית קציצת בשר, בגרמנית נקרא אותו מאכל gehackte. (פעם הזמנתי במסעדה בגרמניה fashierte, המלצר לא רק שלא הבין במה חפצתי, אבל המילה אף נשמעה מצחיקה באוזניו. עדיף היה כבר להשתמש באנגלית).

חלק קטן מהמתכונים נכתב כבר בארץ, בשנות ה-50, ה-60 המוקדמות ככל הנראה, אחר עליית הוריי ארצה. לפתע הופיעו תפוזים, בננות (שהיו יקרים באירופה של טרום-מלחמת העולם השנייה), חצילים, אבוקדו במתכונים (אך לא חומוס וטחינה, אשר לא זכו להיקלט בביתנו). להפתעתי גיליתי גם כ-30 מתכונים בכתב ידו של אבי. נשאלתי, כיצד אדם שאין לו מושג בבישול, יכול לכתוב מתכונים? יכול גם יכול, אם הוא פיינשמקר כמוהו (וכמוני). אני יכול לתאר לי את השיחה בין אימי ואבי. הם אכלו באיזה שהוא מקום משהו ואבי אמר:

"אולי תכיני לי פעם מטעם זה".

אימי השיבה: "אם אתה רוצה שאני אבשל את הדבר הזה, תשיג לי את המתכון!"

למעשה, שולטים בכיפה בביתנו המתכונים של אימי, בשלנית בחסד עליון, אף ללא שימוש במחברת הבישול עתיק הימים. היא העבירה את אומנותה לאשתי, לבתנו המכורה - המבינה גרמנית - ובמידה מסוימת גם לי (אם, כי אני מבשל רק לעתים רחוקות). הזכרתי כבר באחד מסיפוריי הקודמים, כי כאשר ניסיתי לשחזר את אחד מתבשילי אימי, היה זה גיסי, שמוצא משפחתו מעיראק, אבל נתחבבו עליו מאכלי חמותו, שהעיר לי, כי שכחתי להוסיף לתבשיל תבלין חשוב.