במהלך חודשי הקיץ התקיימה בישראל אחת המחאות המשמעותיות ביותר שהתקיימו בה אי פעם. מאות אלפי אנשים גדשו את כיכרות הערים השונות במחאה על יוקר המחיה ובדרישה למדיניות כלכלית שוויונית יותר. אולם, בפועל, יותר מחצי שנה לאחר תחילת המחאה עדיין לא נראית הוזלה משמעותית במחירי הדירות או ירידה משמעותית ביוקר המחיה. ישנם אמנם סימנים של האטה אבל אין שינוי משמעותי.
במהלך חודשי הקיץ התקיימה בישראל אחת המחאות המשמעותיות ביותר שהתקיימו בה אי פעם. מאות אלפי אנשים גדשו את כיכרות הערים השונות במחאה על יוקר המחיה ובדרישה למדיניות כלכלית שוויונית יותר. אולם, בפועל, יותר מחצי שנה לאחר תחילת המחאה עדיין לא נראית הוזלה משמעותית במחירי הדירות או ירידה משמעותית ביוקר המחיה. ישנם אמנם סימנים של האטה אבל אין שינוי משמעותי.
צעדי הממשלה נגד המחאה
מחאת האוהלים או המחאה החברתית שקמה בקיץ האחרון הייתה אחת מהמחאות הגדולות והרחבות ביותר שהיו בישראל אי פעם. כיום, מביטים המוחים לאחור בנוסטלגיה ועם תחושה מסוימת של החמצה. אמנם המחאה עוד לא מתה ומוקדם להספיד אותה, מדי יום כמעט מתקיימות פעולות מחאה רבות בכל רחבי הארץ – פעולות שהתקשורת איננה מתעניינת בהן במיוחד. ועדיין, התחושה היא כי בפועל המחאה החברתית לא הביאה תוצאות.
הסיבות לכך יכולות להיות רבות: החל בכך שראש הממשלה עשה כל שביכולתו כדי להתעלם מן המחאה והקריאות שבה, ולמעשה ניצל את המחאה כדי לקדם מהלכים המנציחים את המצב הקיים בשוק הדיור במסווה של הצעות חברתיות, כגון "חוק הוד"לים" – אשר בפועל רק מוסיף הקלות לקבלנים בקבלת קרקעות לבנייה, בה בעת שישנן כ-200,000 יחידות דיור באזור המרכז המאושרות לבנייה והקבלנים אינם בונים אותן. במקום לאלץ את הקבלנים לבנות (ואגב כך להביא לירידה במחירי הדירות), יזם ראש הממשלה מנגנון שמאפשר עוד הקלות לעשירים להשתלט על קרקעות.
בנוסף, באמצעות ועדת טרכטנברג, יצר ראש הממשלה מראית עין של היענות לחלק מדרישות המחאה החברתית, למרות שבפועל לא יושמו כמעט בכלל מסקנות הועדה באף אחד מהתחומים. מלכתחילה מסקנות הועדה היו מצומצמות בהרבה מדרישות המוחים; כיום לא נותר מהן דבר.
מדוע המחאה לא השפיעה על מחירי הדירות? הממשלה מנעה זאת במעשים מכוונים, כדי להמשיך לקיים את המדיניות הכלכלית הבלתי שוויונית, המיטיבה מאוד עם בעלי ההון.
מאמר זה הובא ע"י - יוסי אמודאי