שנת 2012 החלה עבור משפחתנו במאורע משמח: דור, בת בכורה לעדי ויואב שחם, נכדה שישית למרגלית ואברי שחם, נולדה במזל טוב ב-6 לפברואר. בכך התאזן החשבון. עתה יש לנו שלוש נכדות ושלושה נכדים, אבל אנו דווקא משתוקקים לכך, כי חשבון זה ישוב להיות בלתי מאוזן ובעוד תקופת-מה אוכל לדווח על כך שאנו מחבקים צאצא נוסף למשפחת שחם העולה כפורחת.

עברו מעל שמונה שנים מאז החזיק מי מאתנו תינוק בזרועותיו ועתה כולנו מתחרים זה בזה, מי מיטיב יותר לפנק, לנדנד, להוציא חיוך, או אפילו בת צחוק ממש מהייצור הזעיר המקסים הזה. דעותיהם של בני המשפחה, החברים שעלו לרגל כדי לחזות באחד הפלאים הגדולים ביותר שהטבע מעניק לנו, הרכה הנולדת, נחלקו באשר לשאלה למי דור דומה יותר. בימים הראשונים אחר הלידה, הקונצנזוס היה שהיא דומה בעיקר לענף הגברי, ז.א. לי ולאביה, אבל למזלה הרב, עם חלוף הימים, היא דומה פחות לנו והפכה לתינוקת יפה וחמודה, שרק מעטים כמוה רואים - ואני מבטיחכם נאמנה, שזאת לא רק דעתו של הסבא הגאה. כולנו עוקבים בנשימה עצורה אחר התפתחותה והדיווחים המצולמים, מגיעים לטלפונים החכמים של כולנו: הנה פיהקה פיהוק ענקי, הנה הרימה ראש, חייכה חיוך ממיס לבבות, התהפכה לראשונה, עוד מעט קט תשב בכוחות עצמה.

האם מכירים אתם עלילה מותחת יותר מזה בתבל? ההמשך יבוא. התפתחויות דרמאטיות נוספות צפויות עד סוף המאה הזאת והרבה מעבר לזה. 

עד האירוע המשמח הבא בחיי משפחתנו עברו שלושה חודשים קצרים. באחד הערבים לקראת סוף מאי התייצבנו כאיש אחד ב"רוזין", המרכז הקהילתי של שכונתנו, שם העלתה אחת מלהקות העתודה של "השכנים של צ'יץ" את המחזה המוזיקאלי "אוליבר  טוויסט". נכדתנו טל, בת ה-14, הופיעה בתפקיד ראשי. היינו מודעים לכישרונה של הילדה. כאשר שורה עליה המוזה והיא מחקה ידידה הדוברת עברית במבטא אמריקאי כבד, אנו מדמים שהיא נמצאת עמנו בחדר (ומתגלגלים מצחוק), אבל לראותה מופיעה לפני קהל, כמעט לא זכינו.

תפקידה בהצגה חייב אותה להימצא רוב הזמן על הבמה. היא שיחקה, רקדה, שרה והיינו מלאי התפעלות מכישורי המשחק שלה ובטחונה העצמי. בסיומו של המופע הייתה זאת היא שנטלה לידיה את המיקרופון והודתה בשם הלהקה לבמאי, הכוריאוגרף, הצוות הטכני, הנהלת המרכז וקהל הצופים הרב, שהשיב לה בקריאות קצובות "אוליבר, אוליבר!"  

בקיצור: נכדתנו שיחקה אותה! הלוואי ויעלה בידה להגשים את מאווייה, רק מעטים מהצעירים מצליחים בכך.

שבוע לאחר מכן ניצבה במרכז תשומת לבנו אחותה. שי היא ילדה מיוחדת במינה. היא מצטיינת באהבת האדם באשר הוא ובעלי חיים באשר הם. בשבילנו זהו דז'ה וו מדהים. בשעתו הייתה אמה ממש כמוה ובזכותה של הבת, אנו שבים 30 שנים לאחור. אם בעל חיים כלשהו חייב ללכת לאיבוד, שייעשה כן ברמת אביב. אין לי ספק, כי שי תשמע את יללותיו ותאספנו לחיקה.

נכדתנו הצעירה חגגה השנה שני אירועים מכוננים: את הבת-מצווה שלה במסיבה רבת משתתפים ועליזה על שפת ימה של הרצלייה ואת סיומה של כיתה ו' והמעבר לחטיבת הביניים, בריקודים ובשירה בבית ספרה. נבחרת קרוביה עקבה מעל היציע אחר הופעתה היפה של שי.

מה אומר? זוהי שמחה עצומה לעקוב אחר השינוי המהיר המתחולל בילדינו. בלי משים הופכת ילדה קטנה לעלמה צעירה ויפיפייה. עם זאת, שינוי זה גם עצוב במקצת. עצה להורים, לסבים: היאחזו בשנים האלה כאשר צאצאיכם הם קטנים ונסו לאצור כל שנייה, כל רגע. התקופה היפה הזאת חולפת מהר מדי. בעקבותיה מגיעה תקופה אחרת, יפה אף היא, אבל פשוטה פחות.   

לפני כשלושה שבועות צלצל אלי גיל, נכדי הצעיר ביותר עד להולדת דור ושאל אם אסכים להופיע בכיתה שלו בבית הספר. כמובן הסכמתי. בעבר הופעתי כבר בכיתת אחיו וסיפרתי על השואה. טרם התנסיתי בהופעה בפני ילדים הלומדים בכיתה ג' ולא סיפרתי על עלייתי ארצה. האם אוכל לתקשר עמם?

נושאי הרשימה זאת הם נכדיי, אף-על-פי-כן, הרשו לי לציין, שעמדתי במשימה בהצלחה וריתקתי את בני ה-8-9 במשך שעה שלמה. שאלתי את הילדים אם מי מהם עבר דירה לאחרונה ואחר שרבים השיבו בכן, ביקשתי שידמו לעצמם, שהם מחליפים לא רק שכונת/עיר מגורים ובית ספר, אלא ארץ, שפה, חברים, הרגלי אוכל, מזג אוויר. כאשר הוספתי, כי במולדתי איש אינו יודע מה טבעם של חומוס וטחינה, נראה לי, כי הצלחתי להעביר את הטראומה של העולה החדש. גיל היה כמובן במרכז שיחתי, כיוונתי את דבריי אליו, סיפרתי על הקשיים בהתאקלמותם של העולים והזכרתי גם את אימו (היא לא אהבה, כאשר אימה דיברה אליה הולנדית). סיימתי בכך, שאם יש לאחד הילדים שאלה, שיעבירוה לגיל ואענה באמצעותו.

שאלות לא הגיעו, אבל הילדים אמרו לו, כי נהנו מסיפורי סבו. גיל שאל אם אוכל לבוא פעם נוספת לביה"ס? אמרתי 'בוודאי', אם כי אין לי מושג על מה אדבר בפעם הזאת.

הגענו כמעט להווה, אבל האירועים הקשורים בנכדיי עדיין לא תמו. אחיו של גיל, איל הוא בן 14 ובמרכז עולמו ניצב הכדורסל. הוא קפטן נבחרת ילדים א' (השנה עולים לנערים ב') בהפועל כפר סבא ובמסגרת זאת יצא ב-22 ליוני בראש קבוצתו לטורניר נוער בבדאלונה שבספרד. מלבד שלוש נבחרות מישראל, השתתפו בטורניר גם שתי נבחרות ספרדיות. חזינו התמלאו גאווה, כאשר התבשרנו, כי נבחרתו של איל זכתה במקום הראשן בטורניר (איל נמצא במרכז, עם כדור מוזהב בידו).

אינני יודע מה טומן בגורל בחובו לאיל, אבל המאמץ, המסירות, ההתמקדות, שלא לדבר על האימונים הרבים, בוודאי יביאו אותו לפסגת המקצוע בו בחר ואולי בעתיד יצביעו עליי ברחוב כסבו של איל?

הזכרתי כבר את כל נכדיי, מלבד תומר בן ה-17. תומר, נער שקט, בעל חוש הומור חריף, מתכונן לבחינת הבגרות, אבל בשעות הפנאי שלו הוא מתנדב ב'אות הנוער', "תוכנית ייחודית להעצמה אישית, באמצעות פיתוח ערכי התמדה ועמידה במשימות אישיות וקהילתיות". האירוע החשוב בשטח זה יתרחש בראשון לחודש הבא. במסגרת אות הנוער, נסע תומר  בשנה שעברה לגרמניה, עם משלחת של כ-15 נערות ונערים. ב-1 לאוגוסט מגיעה לארץ המשלחת הנגדית מגרמניה והמארחים יהיו כמובן חברי המשלחת דאשתקד. אני מניח, כי בעוד חודש, אשתי, או אני, נקרא לדגל, לתרגם מילה, או ביטוי גרמני הקשה לתרגום.   

הנה כי כן, אנחנו רק בתחילתו של החודש השביעי וכבר קרו מאורעות חשובים רבים כל-כך בחיי משפחתנו. אני מניח, כי גם לכם יש סיפורים דומים רבים, מה גם ואני מכיר סבים שיש להם נכדים רבים יותר מאתנו ואפילו נינים. מכירים את הבדיחה על האיש המבוגר העולה לרכבת, פותח תא של קרון ושואל את היושבים בו, אם יש להם נכדים? כאשר התשובה היא חיובית, הוא מתנצל על ההפרעה ועובר לתא הבא, עד שסוף סוף מוצא תא עם זוג שעדיין לא בורכו בנכדים (ליבי ליבי עליהם!).

האיש סוגר אחריו את הדלת, מתרווח בנחת ופותח: "ובכן, עתה אוכל לספר לכם על הנכדים שלי!"