הוא רץ כפי שלא רץ בכל 20 שנותיו, מורדי ראה את המסוקים הסורים כובשים את פסגת החרמון ובהחלטה של רגע הוא ושני חבריו החליטו להימלט למורדות ההר והנשק לא פעל. על ריצה זו היא קראה לו "השפן מהחרמון", הוא היה ניגוד מוחלט לדמות המאצ'ואיסטית או הגיבור השכונתי והמקום היחיד שהרשה לעצמו לצעוק ואולי לקלל היה במגרשי הכדורגל.
כשחזר הביתה היא הייתה בדיוק מה שחיפש אישה בגילו אבל "מנוסה" יותר בשל היותה גרושה עם ילד ודווקא האמא שלו הכירה ביניהם בלי כוונה והצטערה שנים רבות שהבן היקר שלה קיים מערכת יחסים עם "הגרושה", כל השכונה הייתה כמרקחה הסיפור החם הוציא את הנשים אל הדשא לשיחות ועידה וגרם לגברים לעקוב מבעד לתריס באותה שכנה צעירה שהפרה את השקט בבלוק.
מורדי לא ידע אפילו כמה אמיץ היה כשעמד מול כולם והגן על אהובתו החדשה ועל בנה הפעוט. הרומן ביניהם רקם עור וגידים כשמידי פעם הוריו הפרו את השלווה כשפגשו אותה והודיעו לה חד משמעית- הבן שלנו לא יינשא לך מעולם, המחשבה שהחסכון שלהם לדירה יבוזבז על אישה שכבר טעמה נישואים העבירה בהם חלחלה.
עברו כשנתיים והאהבה הגדולה הפכה לידידות אמיצה, מורדי המשיך לבוא לדירתה לבשל את המאכלים שאהב, לשחק איתה קלפים בלילות חורף קרים או סתם להעביר את הזמן כשהרגיש בודד. באחת המסיבות שערכה בביתה הכירה לו את אחת האורחות ואכן אחרי חצי שנה התחתנו. גם אותה גרושה נשאה בשנית ועברה לשכונה חדשה ולמרבית הפלא הוריו של מורדי גרו שתי קומות מתחתיה והוא בבנין סמוך.
גם הוריו וגם אשתו היו עוברים מדרכה כאשר חלפה על פניהם עדין היא הייתה מוקצת. רק מורדי היה עוצר את האוטובוס שעבד עליו פותח את השלת וצועק לה- בחיים לא אשכח מה עשית בשבילי ולאיזה גבר הפכת אותי. לפעמים נפגשו בשכונה כשהוא עם 2 בנותיו והיא עם הבת שנולדה לה ובאחת הפעמים סיפר לה שהם מחכים לילדה נוספת והיא עוד התבדחה שאם היה מתחתן איתה בטוח היה נולד לו בן זכר.
יום אחד כשחזרה מהגן עם בתה נתקלה במודעת אבל ענקית תלויה בכניסה לבנין "צבא הגנה לישראל מודיע על נפילתו של סמל מורדי בעת מילוי תפקידו, היא פרצה בבכי מה גם שפספסה את הלוויה ולא נפרדה ממנו כראוי. החשש שלה היה ללכת לביקור תנחומים בגלל הניכור שחשה מבני משפחתו אבל בכל זאת הלכה כשהאדם היחיד שהתייחס אליה הייתה אימו שפרצה בבכי כשהיא נכנסה לסלון.
בתום 30 ימי האבל התארגנה ונסעה לאזכרה ועמדה בצד בכדי לא להפריע, שהאלמנה לא תרגיש שלא בנוח. היא עמדה בבית הקברות בוכייה ולבד כשהיא חושבת על 16 שנה שקיבל מורדי במתנה להתחתן וללדת 3 בנות והצטערה בכל ליבה שאי פעם קראה לו "השפן מהחרמון" כי גם מותו מפליטת כדור של חבר ליחידה לא נשא סממן של גבורה או אומץ לב רק שטות אחת גדולה!!
לאחר האזכרה עמדה בצד ושמעה איך אמו מספרת על אייך שגדלה את מורדי לאחר שחוותה את מחנה הריכוז לפתע אמרה האם" תשאלו את הבחורה שעומדת בצד,היא הייתה חברה של הבן שלי"...ואז החל האבל האמיתי שלה על האיחור של ההכרה בה כאדם וכחברה של מורדי לשעבר אבל היה מאוחר מידי.
