כל חלקיק קטן מהווה חלק ממשהו שלם. כל החלקים הפשוטים אינם מתקיימים רק מעצמם אלא מהווים חלק של מבנה - אטום. כך גם אטומים המחוברים ביניהם בקשר כימי מהווים מולקולה. כך גם המולקולה היא החלק הקטן ביותר של תרכובת מולקולארית. יחד עם זאת גם אטום וגם מולקולה שומרים על תכונותיהם.

בטבע אנו יכולים לשים לב לכך שקיומו של כל אורגניזם מקבל משמעות כפולה לקיומו: תחזוקה של החיים העצמאים משלו והשתתפות בתהליכים משותפים, כלליים. כל אורגניזם נפרד מתקיים בשיתוף עם אורגניזמים אחרים ויוצר קהילה שלמה ומורכבת - אקוסיסטמה.

אם כך, אפשר לומר שלכל יצור חי ישנן שתי מטרות אשר נועדו להשלים אחד את השני: אינדיווידואלית, המגדירה הצלחה וקיום אישיים, וכללית אשר קשורה לחברה. באקוסיסטמה תקינה קיים איזון בין שתי המטרות.

לפי אותו עיקרון מתקיימת גם החברה של בני אדם. המטרה של התפתחות אישית והתפתחות חברתית תלויה וקשורה זו בזו. הקושי הוא בלדעת לאזן את שתי המטרות. אם המטרה האינדיווידואלית-האישית עולה בהרבה על המטרה הכללית-חברתית, זה יביא להרס הדרגתי של חברה. בדיוק כך במשפחה כאשר ילדים והורים חושבים כל אחד רק על עצמו, עתידה להתפרק.

יחד עם זאת, אי אפשר גם לתת משקל יתר להתפתחות כללית-חברתית כיוון שזה עלול לגרום לדיכוי אינדיווידואלים. וכתוצאה מכך שום מטרה לא תוכל להתממש - לא אינדיווידואלית ולא כללית. התפתחות של שתי המטרות הכרחית למען היווצרות הרמוניה בעולם. כל בן אדם צריך לחיות למען טובתם והצלחתם של אחרים, ויחד עם זאת לדעת לשמור על עצמו ולפתח את אישיותו.

הכל יודע כי אנושות מתקיימת כתוצאה משותפות של שני המינים יחד - גברים ונשים. נישואין ומשפחה הם היסוד הסוציאלי הראשוני עליו מתבססת מערכת חברתית עוד מתקופות עתיקות-יומין. כשם שהתפתחות הפיזית של הטבע טמונה באטום, והתפתחות ביולוגית בתא, כך הנחת יסוד ורקע להתפתחות וקיום החברה הם נישואין ומשפחה. חובה עלינו אפוא למצוא דרכים להסתדר אחד עם השנייה בצורה הטובה ביותר. ממבט ראשון זה נראה קשה, הרי אנחנו כה שונים, אבל אפשר ללמוד להבין אחד את השנייה, לכבד ולקבל כל אחד כמות שהוא.

גברים ונשים שונים, אך אינם טובים או פחות טובים אחד מהשנייה. פשוט שונים ובחלק מהדברים אפילו מנוגדים זה לזו. השוני הזה טמון בגנים שלנו ע"י הטבע עצמו, והוא לא רק חיצוני, הוא מקיף כמעט את הכל. מתפקוד של האיברים הפנימיים ועד לבניית המוח, מהרכב הדם והורמונים ועד לחילוף חומרים, ממאפיינים פיזיולוגיים ועד לתפקוד המוח, מלוגיקה ועד לאינטואיציה, מהבעת רגשות ועד לערנות, וכמובן אמוציונאליות של שניהם שונה וצורת החשיבה גם. אפילו השפה שונה! אנו משתמשים באותן המילים ובאותה שפת תקשורת, אך הבנה של הנאמר של שנינו שונה.

זה כמו שאפשר ללמוד לדבר סינית, אך לעולם אי אפשר להבין את המדינה הזאת מבפנים וללמוד לחשוב בשפה הזאת אם לעולם לא נהיה בסין. המכנה המשותף היחידי זה ששנינו יצורים של אותו סוג - בני אדם. זה בערך כמו לדבר על דמיון בין זכוכית לברזל: שני החומרים נמסים בחום גבוה מאוד, משניהם אפשר להיחתך, שניהם מוצאים שימוש בתעשייה, אך אין זה אומר שגם שאר המאפיינים חייבים להיות זהים. לכן לעשות חיקויים והשוואות בין שני מינים שונים זה כמו לייצר ברגים מזכוכית ועדשות מברזל.

אם כך, כדי לחיות בהרמוניה זה עם זו עלינו ללמוד על תכונות ייחודיות של כל אחד, על רצונות וחלומות של השני, שאיפות ואופי, יחס כלפי דברים שונים, שיטות חשיבה, ערכים, ובמילה פשוטה - סגנון חיו של השני. הסיבה העיקרית לפגם ביחסים בין המינים ופגם בתקשורת היא כי כל אחד מצפה מהשני התנהגות זהה לשלו במקום להקדיש תשומת לב למאפיינים אינדיווידואליים של כל אחד. לאלף, לשבור, לחנך מחדש - לא יניבו פרי, רק סבלנות ולימוד של השפה שלו, של הרגשות שלו יכולים לאחד בין אנשים שונים. העיקר הוא לזכור כי אנחנו שונים, ולא לצפות להתנהגות מסוימת ממישהו אשר היא כלל לא אופיינית לו. אין להעמיד בפניו דרישות לא רלוונטיות עבורו.

המכשול הגדול בדרך לאהבה הוא אגואיזם. לא מעט קורה שאנחנו שוכחים לגבי האינדיווידואליות של בן זוגנו, שוכחים (בטעות או במתכוון) שיש לו יתרונות וחסרונות משלו אשר שונים משלנו, ועקב כך אנו מתאהבים בדמות - דמות אשר אנחנו עצמנו מתעקשים לייחס לה תכונות ומאפיינים אשר אנחנו אוהבים או כאלה שחסרים לנו ואנו רוצים לראות אותם בבן זוגנו. ברגע שאנו מבחינים בחוסר התאמה בין בן אדם עצמו לדמות המיוצרת על ידינו, אנחנו מתחילים לשבור אותו ולשנות בהתאם ל"סטנדרטים" אישיים שלנו, ובעצם להתאים תמונה למסגרת. חשוב אפוא לשאול את עצמנו: "מה העיקר עבורנו באהבה ויחסים: האדם האהוב או רצונות ודרישות אישיים שלנו ואת מה שאנו רוצים לקבל מבן זוגנו?". הרי כל כלוב שנבנה עובר בן זוגנו ונשתדל להכניסו בתוכו - אפילו אם הכלוב מזהב - מתישהו יהפוך עבורו לצפוף מאוד. ואז הוא או יברח, או אם אפילו יישאר עמנו פיזית, הנפש שלו תהא אטומה עבורנו ובלתי נגישה.

כל תפיסה של אנשים על העולם, אינה אלא השתקפות במוחם של חלקים מעטים מן המציאות, אך לא המציאות עצמה. אנשים אשר שוכחים מזה מנסים לבנות את התנהגותם האישית והתנהגותם של הסובבים אותם לפי תפיסות חלקיות, ולעיתם אף שגויות, על הסביבה. יחסים שלהם נהרסים במהרה משום שהם במקום להיות קשובים למציאות, ללמוד אותה, לנווט את מעשיהם בהתאם לתגובות של בני זוגם וסביבתם המשתנה, הם פועלים לרוב מתוך הנחות שגויות שלהם על אהבה ונוקטים בצעדים לא הגיוניים בלי להיות מודעים לכך. המחשבות השגויות שלהם תופסים בראשם מקום במקום מציאות אובייקטיבית. הם בונים את חייהם על פי החוקים הדמיוניים של העולם הדמיוני שלהם, אינם מסוגלים להגיב בהגיון על המתרחש במציאות וכל הזמן מתלוננים ש"העולם אינו נכון", ש"לא אוהבים אותם", ש"לא מבינים אותם" ושהרצפה עקומה...

הסיכויים שלהם להצלחה ביחסים ובאהבה, ובעצם גם בחיים, קלושים מפני שהם בונים את התנהגותם רק על פי התבססות על האילוזיה אשר יצרו לעצמם, והיא, כמובן, עשויה להיות רחוקה מאוד מהמציאות.

לאהוב צריך רק בשל אהבה עצמה ולא בשל אינטרסים אישיים. אם אהבתנו כנה אנחנו תמיד נראה בבחיר ליבנו, בין כל חסרונותיו, משהו טהור, זוהר וטוב. העיקרון הוא שאם אנו חושבים על בן אדם בצורה חיובית, אולי אפילו בצורה אשר עושה אותו בעינינו חיובי אף יותר ממה שהוא במציאות, אנחנו מעבירים לו את המחשבות החיוביות שלנו ובלית ברירה הוא נהפך לטוב יותר. אדרבא, אם לא נעריך את האדם באופן מספק, במהרה הוא עלול להשתנות לכיוון הלא טוב במיוחד. לכן השיטה הטובה ביותר לשנות בן אדם לכיוון חיובי יותר ומוצלח יותר אינה בהערות חסרות רסן על טעויותיו וחסרונותיו, אלא להפך בגישה חיובית כאילו הוא כבר בעל כל אותם המאפיינים החיוביים.

חשוב מאוד להתייחס לבן זוג בגישה טובה. עיקרון ההרמוניה ביחסים בין אנושיים הוא כי אנשים בתת מודע מחקים התנהגות של השני. אם אנו נמצאים רוב הזמן בקרבת אדם עצבני, קשוח, מריר זה משפיע עלינו וגם אנחנו מתחילים באופן לא מודע להתנהג בדומה לו. ולהפך, אם אדם מברך אותנו בחיוך נעים, גם אנחנו נתייחס אליו בהתאם.

לשון אחרת: מי שחושב רוב הזמן לגבי אדם א`: "א` הוא טיפוס שלילי" - הוא מבטל בעצם את "ערוץ" התפיסה ההגיונית שלו לגבי א` ולא מסוגל יותר להעריך את א` בצורה נכונה ואובייקטיבית. זה חוסם לו ומפריע להבין את א` בכנות, ובעקבות זה מפריע גם להשפיע על א` לטובה.

אולם, יחד עם זאת אסור לבלבל טובת-לב עם הקרבה עצמית. אם טובת-לב ואנרגיות חיוביות אשר אנו שולחים לאחרים גורמים לחיזוק הרגשה מאושרת ונינוחה, אז הקרבה עצמית לרוב גוזלת מאתנו את אלה. אדם טוב-לב צריך להיות טוב כלפי כולם, והקרבה עצמית שוללת הרגשה טובה מאדם הכי קרוב אליו והכי יקר לו - הוא עצמו. אם אדם אינו מסוגל להיות טוב כלפי עצמו, הוא לא יצליח להיות טוב גם כלפי אחרים.

לכן, כדי לא להאשים את כל הסביבה והחברה בתלאות חייכם, פשוט תאהבו את עצמכם, תהיו טובים כלפי עצמכם ותתייחסו לאחרים כמו שאתם מתייחסים לעצמכם.