היום נחוג ברחבי העולם הערבי "יום ירושלים"העולמי שבו מקווים ארגוני הטרור בראשותה של איראן להעלים את מדינת ישראל מן המפה.

ולעלות על ירושלים הקדושה לשלושת הדתות המונותיאסטיות (יהדות,נצרות,איסלאם).

אך אין ספק שמצבו של ארגון הטרור "חיזבאללה" קשה ביותר.

כלומר: לא מדובר רק בבעיות העתידיות שהוא עתיד  להיתקל בהן לאחר נפילת הרודן הסורי בשאר אל-אסד, כמו גם האפשרות שערוצי אספקת הנשק שלו מאיראן, דרך סוריה ומשם אליו בלבנון, יבלמו; הפסקת האימונים שאנשיו זוכים להם במחנות צבאיים ברחבי סוריה; מניעת הנגישות שהיתה לארגון למודיעין הסורי במסגרת מלחמת הצללים מול המודיעין הישראלי .

כשחושבים על כך ,מדובר בבעיה מיידית וחמורה: ולכן,ככל שמעמדו של אסד בסוריה הולך ומתערער, כך גם הולך ונחלש מצבו של הארגון מבחינה פוליטית .

אפילו שיטת החטיפות על רקע דתי  המתנהלת מאז יום רביעי במדינה, היא רק בגדר סייד-קיק ואינה מצליחה להסתיר את הסיפור הגדול יותר - ההתפוררות של לבנון כמדינה מצד אחד, והביקורת הציבורית הבוטה ויוצאת הדופן שמושמעת בימים האחרונים נגד חיזבאללה מצד שני.

היציבות היחסית שאפיינה את יחסיו של חיזבאללה עם המדינה, נסדקת, בין היתר לנוכח סימני הכאוס המתרבים.

אפילו ראש הממשלה נג'יב מיקאתי, הנחשב למינוי של חיזבאללה, עושה לאחרונה עוד ועוד צעדים המעידים על התנתקותו מאחיזת הארגון: הוא אישר את המשך מימונו של בית הדין הבינלאומי בהאג הבודק את רצח רפיק אל-חרירי בפברואר 2005 ולאחרונה גם אישר לגופי המודיעין הלבנונים לספק מידע על ניסיון חיסול של חברי מחנה 14 במארס. נציג של "הכוחות הלבנונים", קבוצה הפועלת בשיתוף עם "14 במארס", הודיע כי אנשיו לא ישתתפו ב"דיאלוג הלאומי" המתוכנן בקרוב מאחר שהארגון השיעי ממילא לא יתפרק מנשקו. גם ההתייחסות של כלי התקשורת שנחשבו כאוהדי חיזבאללה כבר אינה מובנת מאליה כבעבר. כך ערוץ אל-ג'דיד (new tv) שאינו מהסס למתוח ביקורת על סוריה ואפילו אל-אחבאר, המקורב לחיזבאללה, שנאלץ להתמודד עם התפטרותם של כמה מהעיתונאים המרכזיים שעבדו בו, לנוכח הקו הפרו-סורי של העיתון.

נראה שהקבוצות הפוליטיות השונות, בעיקר ממחנה "14 במארס", מריחות את דמו של חיזבאללה.

אולם אין משמעות הדבר שהארגון השיעי נחלש מבחינה צבאית או מתכוון להיכנע לדרישות בדבר פירוקו מנשקו.

רחוק מזה. חיזבאללה מבין שהמציאות החדשה בסוריה יוצרת עבורו מצב כמעט בלתי אפשרי בלבנון ולכן עלול לשנות את כללי המשחק, אם באמצעות פרובוקציה מול ישראל ואם על ידי פגיעה ביריביו הפוליטיים.

ב-1992 הצטרף חיזבאללה למערכת הפוליטית במדינה.

הקו שהוביל נסראללה מאז היה השתלטות על לבנון תוך שימוש מינימלי בכוח.

ההתפוררות של סוריה כמדינה במקרה של נפילת אסד אינה תסריט דימיוני, וכך גם התרחיש של התפוררות לבנון במתכונת המוכרת לנו, בעקבות דמשק.

גל החטיפות שניהלה חמולת אל-מקדאד בימים האחרונים, אפילו זכה בכותרת "לבנון ללא מדינה" בעיתון א-נאהר.

המלחמה בסוריה כבר זולגת ללבנון כמעט בכל יום - הכאוס נראה בכל מקום, הממשלה חסרת ישע וחיזבאללה עלול למצוא עצמו בקרוב במלחמת אזרחים מול שלל קבוצות שכבר כעת מתחמשות ברחבי המדינה.

אבל לא צריך לדאוג, זה אולי לא התרחיש האופטימלי שראה בראשו נסראללה.

הוא ביקש להשתלט על המדינה דרך הקלפי. אולם גם במקרה של מלחמת אזרחים מחודשת בלבנון, בסופו של יום חיזבאללה יסיים את המערכה כשידו על העליונה.

ולכן,זוהי הסיבה שנסראללה הופיע היום בנאום מאיים כלפי ישראל אשר צריכה לענות לו באותה מטבע (בנחישות ובתקיפות).