בס"ד                                    

"בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים י' טו')

דר' יחיאל שרמן

בפרשת ניצבים כתוב- "לא בשמיים היא ... בפיך ובלבבך לעשותו"

עמלנו התורני והאמוני, הלימוד המתמיד הוא חובה בעולמנו שלנו.

ההכרות והמעשים אינם בתחום על חושי, שמימי, ההתגלויות האלוקיות ניתנו כבר במלואן- מדגיש הרש"ר הירש, לכן לא נוכל לומר -היכן יימצא האיש בעל רוח על אנושית- שיחדור לסודות השמיים, או שיוריד לנו התגלות מהשמיים, כדי שתשלים את הכרתנו ורק אז נוכל לקיים את התורה עפ"י ד'.

מדגישה התורה לא.. לא בשמיים היא.. ולא מעבר לים, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, הכול תלוי בנו במחשבותינו., בהכרתנו במעשינו.הם אינם נמצאים מעבר לים מדגישה התורה הם אינם מותנים בנסיבות ובמצבים מסוימים המתקיימים אי שם... לא תוכל לומר התורה מתאימה רק לאלה המסתגלים לאקלים, לתנאים, לחברה, לאלה השונים מאתנו כאן מעבר לימים ולנהרות  לא.. לא, אין בהם ממש.., התורה היא תורת חיים בכל מקום ובכל זמן, כי קרוב אליך הדבר מאוד , הכול תלוי רק בך, אתה האדם אחראי לנשיאת התורה, לקיום המצוות לאמונה ולימוד שהרי לא רק שהתורה מצויה כאן אצלנו בקרבתנו, אלא היא נמצאת כאן בפינו, במסורת הנלמדת מפה לפה.

אנו מצווים ללמוד וללמד, לקבוע עיתים  לתורה לעצמנו- אך להעביר תורה מדור לדור, אפשר ללמד אחרים רק אם אנו ספוגים תורה ודעת, רק אם מחשבותינו גדושות בידע- תורה , או אז פינו יפיק חכמה.

שהרי הפה הוא צינור המחשבה. הדיבור מהפה נובע מהמוח וממה שטמון בו.לכן בהמשך הפרשה כתוב "שימה בפיהם" בני ישראל- עליכם לכתוב את השירה הזאת שתהיה מצויה בפיכם כל הזמן, כשתעמודנה טענות- תלונות כלפי ד', תעמוד השירה הזאת כעדות בכם כדי להשיב בפיכם כנגד המתלוננים. הכול דרך הפה

בספר יהושע כתוב ולא ימוש ספר התורה מפיך, עליו להיות מעוגן בתוכך- והפה הוא האיבר שדרכו עוברת תורה מאדם לילדיו ולרעיו. בישעיהו נאמר- ודברי אשר שמתי בפיך, עליך ללמוד את הדבר שנמסר לך בפיך כדי להבין אותו הכתוב מציין ובלבבך- על מנת לעשותו. לימוד התורה צריך להיות משולב ברוח ובלב, בחכמה ובתבונה- ובעשייה של המצוות.

זו הדרך בה נבנית תורת לימוד... לימוד ועשייה. עשיית מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו . אין דרך בלימוד תורה לשמה -רק ללמוד. עלינו ללמוד וליישם, ללמוד להחכים ולקיים מצוות . אלו תפקידנו הנצחיים עלי אדמות.

הואיל והתורה קרובה אלינו- אינה נמצאת "רק " בשמיים, הדרך להכרתה פתוחה לפנינו , הרי תורתנו תלווה אותנו בכל תהפוכות העיתים.  היא תמצא עמנו בכל הקשיים והמבחנים שבדרך .

"לא בשמיים היא"- מעיד שזו לא הייתה הארה על טבעית להתגלות אלוקית, ואינה קיימת עוד. נכון הארה- ההתגלות היא גורם מדרבן ללמוד ולרכוש דעת תורה, משה העביר אלינו תורת אמת שניתן ללמוד אותה רק בחכמה , בהוספת ידע ואמונה ולא בנבואה.

הרש"ר הירש מבהיר לנו כי כל התכונות המוסריות הדרושות להבנת התורה נתנו לנו מתורת משה. מי שעוסק בתורה כהלכה, מוצא בה את כל כלי העזר הרוחניים והמוסריים בהתמדה בלימוד התורה, וההתקדמות- הולכת ומתפתחת עם הלימוד - כך מתקיימת פריחתה הנצחית.

צריך לדעת כי קיום תורה ומצוות ביהדות היא ייחודית לעמנו הנצחי, דבר הגורם להעצמה תבונתית של האנשים- דבר המעוגן בנו מדורי דורות. מקבלי פרסי הנובל הייהודיים, מעמדם של היהודים בכל אתר ואתר בתפוצות השונות- במהלך אלפי שנים, תרומתם השכלית לעולם, וארון הספרים היהודי- המפואר ביותר מבין כל העמים.

כל אלה גורמים לקנאה ולמלחמות בנו, על כן מברכנו הקב"ה ב "חזקו ואמצו"- עימדו בפניהם בחוזק והתגברו עליהם באומץ "אל תראו ואל תערצו" מפניהם אין לפחד ולא להיבהל, עלינו להתאזר בכל הכוח ובכל חוזק היד, לעמוד איתן וחזק אל מול אויבנו.

לא להתפעל מהרושם שהם עושים עלינו, עלינו לא להיות חלשים אלא חזקים ואמיצים, כל עוד תהיו דבקים באמונתכם בנאמנות, לא יוכלו העמים להתגבר עלינו. האמונה הנמצאת בתוכנו- במוח ובלב, בשכל וברגש, ובכל נפשנו היא המשרה בנו- חזקו ואמצו. היא האוספת כל נימי גופנו להיות חזקים ואמיצים שהרי ההתגברות על כל אויב ואורב שבדרך, תלויה בעיקרה כרוח האיתנה המצויה בתוכנו, רוח זו היא המפעילה בתוכנו את ה"חזקו ואמצו".

עם ישראל לדורותיו מאז יציאתו ממצרים ועד היום, לומד ומתפתח, מתקדם, ומתחדש מתוך ספר התורה העמוק והנצחי, מתוך אמונה בתורתנו ומצוותיה. תמיד... תמיד... היו לנו אויבים, כאן במדינתנו ושם בגלויות השונות. ייחודיות העם היהודי- לדורותיו המעוגנות רק ואך ורק בתורת ישראל- היא ששמרה עלינו מפני כל מבקשי נפשנו, ככל שנעמיק ללמוד ולהשכיל ולהאמין כן נגביר בנו את החוזק והאומץ. חזקו ואמצו היא נק' ראיה ותפיסת עולם פסיכולוגית- נפשית. ככל שנטמיע אמונה מתוך שמחה בכל גופנו- כי נצליח יותר להיות חזקים ואמיצים. אנו יודעים שניתן להתגבר על כל מכשול, שניתן לחלוף על כל בעיה, אם האמונה בצדקת דרכנו קיימת בתוכנו.

התורה היא תורת חיים, עלינו להיות זקופי קומה, בעלי דמוי עצמי חיובי איתן ונמרץ, כאשר אדם מאמין בעצמו- ביכולתו, מאמין בתורתו בעמו ובארצו, הרי הוא יהא חזק ואמיץ יותר ויותר,

כאשר "חזקו ואמצו" משולב בחכמת התורה, בלימוד, כאשר הוא מבוטא בפה, כפי שכתוב "בפיך בלבבך לעשותו" הרי הדברים היוצאים מפיו של האדם, אם הם נובעים מתורה ומחכמה, ממוח חושב תורני ואמוני, הרי הפה מדבר חכמה- מפיק חוזק ואומץ רב יותר.

הכול נתון בידנו בהתנהגותנו, בלימודנו, בדבורנו- בשימוש הנכון בפינו- הכול כאן בארץ אצלנו בביתנו, לא בשמיים היא.

ככל שנאמין יותר בעצמנו, ככל שנעמיק ב "אימונים",בכל תחום הרי נרכוש מיומנויות שיפיקו מתוכנו מפינו- מלבבנו ממעשינו- את החוזק והאומץ.

 הרמב"ם ורבנו בחיי גורסים חשיבות רעיון הגאולה כמשימה גדולה, אך יש צורך בתיקון האדם במסגרת העולם, עליו להשקיע מאמצים ולחתור באופן מתמיד לגבור על נטיותיו, העשייה האישית חשובה- ולכן נאמר "בפיך ובלבבך  לעשותו.

נלקח מעלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"    http://h-y1.coi.co.il