מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

בפרשת השבוע מסופר על שלושת המזבחות שבנה אברהם אבינו בתקופה הראשונה לבואו לארץ-ישראל:

את המזבח הראשון הוא בנה מיד עם כניסתו לארץ ישראל, באזור שכם "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו", עליו הקריב קורבן תודה לה' על שבירכו בצאצאים "הבטיחו על הבנים", "ואעשך לגוי גדול", ועל שזכה בארץ ישראל "לזרעך אתן את הארץ", ובלשון רש"י "על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל".

משכם המשיך אברהם אבינו מערבה ובנה אוהלו בין בית-אל לעי "ויבן שם מזבח לה'" שם בנה מזבח שני והעלה עליו קורבן כדי לבקש סליחה וכפרה על חטא צאצאיו שנים רבות מאוחר יותר, כחמש מאות שנה, בדורו של יהושע, דור הכניסה לארץ-ישראל, כשלאחר כיבוש העיר יריחו גנב 'עכן' מהשלל "אדרת שנער אחת ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים", בניגוד לציווי יהושע שהשלל כולו יוחרם ויוקדש לה', וכעונש על מעשה עכן נהרגו במלחמה על העי שלושים וששה מחיילי ישראל, ועל כך הקריב אברהם אבינו קורבן, בבקשה שיתכפר לישראל אותו חטא, כדברי רש"י "נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן, והתפלל שם עליהם", ותפלתו פעלה למחצה, שמתו רק 36 יהודים אבל מחנה ישראל בכללותו נשאר בקיומו ולא נפגע [ואף מיד לאחר שהשלל הוחזר שב יהושע וצבאו וכבשו את העי בניצחון גדול].

את המזבח השלישי בנה אברהם בחברון "וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'", על מזבח זה רש"י אינו מביא שום נימוק מדוע דווקא שם אברהם בנה מזבח!

[יש מפרשים ומנמקים שהקמתו היתה לשם נתינת תודה לה' על הצלת שרה מפרעה המצרי, על שקיבל את כל הארץ, ככתוב "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה", אולם רש"י אינו מביא סיבות אלו - ויש לומר שזה מכוון ומדוייק, לדעת רש"י אין סיבה ספציפית למזבח, אלא הבנייה היתה לכבוד ה' בלבד, כפי שיוסבר בהמשך].

שלושת המזבחות שבנה אברהם מבטאים שלושה מטרות ודרגות בעבודת ה':

מטרה ראשונה בקיום התורה והמצוות - שבזכותם היהודי יקבל את צרכיו הגשמיים והרוחניים כדי שיוכל לחיות עם בני ביתו ביתו באושר וכבוד, ככתוב "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו נתתי גשמיכם בעתם גו'", בזכות קיום התורה והמצוות, ה' משפיע מחסדו הגדול להצלחה אישית בפרנסה, בריאות, במרגוע ומנוחת-נפש וכו'.

מטרה שניה - לכפר על חטאים ועוונות, לימוד התורה וקיום כל המצוות בכלל ובמיוחד מצוות התשובה, הקרבת קורבנות, עבודת תפילה, נתינת צדקה ועוד - מכפרים ומנקים את פגמי החטאים והעוונות.

דרגה שלישית בעבודת ה' - לא לשם השגת שום מטרה אפילו לא לשם השגת דרגות רוחניות והשפעות של קדושה, אלא עבודה טהורה לשם ה' בלבד, עבודת שאין בה שום מחשבה לתועלת אישית, אלא רק לכבודו יתברך. היהודי מגיע לדביקות מוחלטת בה' יתברך והוא מבטל לגמרי את מציאותו ורצונותיו ועובד ה' במסירת נפש. הוא מוסר עצמו לה' לגמרי לא בשביל שכר ותועלת גשמית או רוחנית, אלא רק לכבודו ית', בלי שום חשבון כלל וכלל.

אברהם אבינו בבניית שלושת המזבחות בנה את היסוד ונתן כוח לכל צאצאיו במשך כל הדורות ("מעשה אבות סימן לבנים"), להגיע לשלושת הרמות והדרגות בעבודת ה':

המזבח הראשון בנה אברהם כדי להתברך בשפע משמים לבנים וצאצאים בארץ ישראל ("בשורת הזרע וארץ ישראל"); את המזבח השני בנה אברהם כדי לכפר את חטאי עכן. ואת השלישי לא בנה למען שום הישג, אלא לשם שמים ממש. לכן הוא נבנה בחברון שמשמעות 'חברון' זה חיבור והחיבור העמוק ביותר של היהודי עם הקב"ה זה בחברון [כידוע שכל התפלות עולות לשמים על ידי חברון] כי הקשר והחיבור העמוק ביותר עם ה' הוא כשאינה עובד "בעד עצמו", בשביל תועלת אישית, אלא רק לכבודו ית', כולו כליל לה'. זה ההסבר הפנימי לכך שרש"י לא ניתן שום הסבר וטעם למזבח השלישי, מכיוון שהוא מייצג את עבודת-ה' הצרופה, שבאה לשם ה' בלבד, עבודת ה' לשמה, לשם שמים ממש בלי שום סיבה ומטרה אחרת.

- בשולי הדברים חשוב להבהיר שאכן אברהם בנה מזבח נוסף, רביעי במספר, בהר המוריה, אבל מזבח זה היה בו ענין וציווי מיוחד אישי וחד-פעמי לאברהם למסירות נפש שאין כמותה לעקידת יצחק, ומה שהיהודי לומד לעבודת ה' שלו בחיי היום יום הם משלושת המזבחות שבנה אברהם אבינו מעצמו שעליהם מסופר בפרשתינו, ולא מהמזבח אותו בנה אברהם בציווי מיוחד משמים (באתעורתא דלעילא). ואכ"מ

שלושת הרמות האמורות בעבודת ה' בולטים באופן מיוחד בשלושת התפילות היומיות, וכן גם בשלושת סוגי הקורבנות ובשלושת בתי המקדשות, ונפתח בקשר המיוחד לשלוש התפילות היומיות - שחרית, מנחה וערבית:

תפילת שחרית, אותה מתפלל היהודי עם תחילת היום, בה מבקשים מה' ברכה להצליח בכל צרכיו האישיים במרוצת היום, הן בעיסוקים הגשמיים והן ברוחניים והכל מתוך שפע, בריאות ומנוחת הנפש, שיזכה בברכת שמים ויצליח לשמור על המצוות גם בעת עיסוקי החולין, שיקבע עתים לתורה וכו', וזה מעין המזבח הראשון שבנה אברהם בשביל קבלת הברכה לצרכיו האישיים לילדים ולקבל את ארץ ישראל;

תפילת ערבית אותה מתפללים בסיום יום העבודה, לאחר שגמרו את עיסוקי עולם החולין, ויתכן שנכשלו בחטא, בכעס, מריבה, בשמירת הלשון וכו', בתפילה זו מתחננים בפני ה' ומבקשים ממנו שיסלח וימחול לנו על היציאה מתחום הקדושה ושנשוב להיות מרוצים ודבקים בו כמו בתחילת היום, בטהרה ונקיון נפשי פנימי, וזה בדוגמת המזבח השני שבנה אברהם בעי לשם כפרה על חטא עכן;

תפילת מנחה אותה מתפללים באמצע היום והעסקים אישיים, לא נעשית לשם קבלת ברכה להצלחה בעיסוקיו (על כך כבר ביקשו בתפילת שחרית, ואף לא להתנקות מזוהמת החולין של העולם, על כך נבקש בערבית וקריאת שמע שעל המטה) אלא רק להזכיר שלא שכחנו את ה' חלילה-וחס, אדרבה רצוננו עז מתוך תשוקה עצומה לדבוק בה' אחד, לא לשם מטרה ותועלת אישית אלא מתוך אהבה פנימית לה'. הפסקת העיסוקים האישיים באמצע יום העבודה מסמלת את הקשר העמוק ביותר של היהודי, שהוא לא שוכח את ה' גם תוך טרדותיו היום יומיים [בעצם זו הדרגה הכי נעלית, לכן היא בתפילה האחרונה של היום. כידוע שהיממה מתחילה מהלילה, ותפילת ערבית היא הראשונה ביממה, שחרית האמצעית ומנחה האחרונה].

שלושת סוגים אלו הם גם שלושת סוגים הקרבנות שהיו קרבים בבית המקדש - שלמים, חטאת ועולה:

1) רובו של בשר קרבן השלמים ניתן לבעלים לאכילה, ורק חלק קטן מהקורבן (הדם, החלב וכו') הוקרב על המזבח וניתן לכוהנים, לכן קרבן זה מסמל את עבודת ה' לשם השגת ברכה והצלחה אישית של היהודי המתפלל, מקריב הקורבן. 2) את קרבן החטאת מביאים כדי לכפר על חטאי האדם, לכן זה עבודה של תיקון וכפרה לחטאים ופגמים. 3) אבל קרבן עולה, העולה כולו על המזבח ואין ממנו שום הנאה לבעלים, מייצג את עבודת-ה' הצרופה, הנעשית לשם ה' בלבד, בלי כל מטרה והנאה לבעלים.

גם שלושת בתי-המקדשות שלהם זוכים בני ישראל מסמלים שלוש דרגות בעבודת ה':

1) בית-המקדש הראשון נבנה כשכל העם חי בארץ, מתוך תפילה לה' שנזכה להיאחז בארץ ולהצליח במובן בבניינה הגשמי והרוחני. 2) בית המקדש השני נבנה לאחר החטאים הגדולים החורבן והגלות, והוא מכפר על החטאים שגרמו לכך. 3) בית המקדש השלישי שיבנה על ידי משיח צדקנו - לאחר שישראל שבו בתשובה ונמחלו חטאיהם וגם הברכה הגשמית מצויה בשפע "כל המעדנים מצויים כעפר", והוא נעשה לשם ה' בלבד, רומז לבית-המקדש השלישי, שיהיה נצחי ושלא ייחרב לעולם. זה כוחה של מסירות-הנפש והעבודה לשם ה' בלבד, בלי מחשבות על שום תועלת אישית, שדווקא על-ידן זוכים לגאולה האמיתית והשלמה ולבניין בית-המקדש השלישי במהרה בימינו בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק ל, עמוד 36. ועוד.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות שיתקבלו בשמחה: ryk613@gmaul.com