התורה מספרת שבזמן חנוכת המשכן לאחר שסיימו להקים את המשכן הכניסו את כל כליו העמידו את המזבח, הכל היה מוכן לתפעול, מספרת התורה שהייתה חגיגה גדולה מאד. את תאור "פסטיבל זה" אנו קוראים בימי חנוכה. הסיפור שאנו מדברים אודותיו מתואר בספר במדבר בסוף פרשת נשא ושם מסופר שמדי יום ביומו במשך 12 יום עלה נשיא של שבט אחר והקריב קורבנות וכך היה סדר האירועים. ביום הראשון היה זה נחשון בן עמינדב למטה יהודה, אחר כך מטה יששכר, ואחר כך מטה זבולון וכך התקדמו מטה אחר מטה שבט אחר שבט יום אחר יום החגיגה הייתה גדולה.

סוף כל סוף יש לעם ישראל משכן משלו סוף כל סוף יש לעם ישראל מקום קדושה משלו, מזבח משלו וכהנים משלו. הקב"ה משרה שכינתו בתוך ישראל האם יש שמחה גדולה מזו. היחיד שלא הוזמן להשתתף בחגיגה, היחיד שלא קיבל תפקיד, היחיד שלא הקריב קורבן, היחיד שכלל לא מוזכר, זה אהרון הכהן וחכמינו מספרים שחלשה דעתו. אהרון הרגיש את עצמו מאד לא נוח. [זה מקביל לאדם שבנה דבר מאד משמעותי בחיי האומה והוזמנו כל "השמנה וסולתה" להיות שותפים לחגיגת האירוע והיחיד שלא הוזמן זה היה ממציא הנושא, הדבר הרי מעורר תהייה, גיחוך וכו'.. וכו'...]

כיצד זה יתכן שהוא אהרון אין לו חלק בכל האירוע המתרחש כעת,  הקב"ה קורא לאהרון ואומר לו חלשה דעתך? אתה מרגיש חוסר נוחיות? אתה מרגיש כאילו מקופח? אהרון חכה, יש לי בשבילך תפקיד יותר גדול מכל אלה שעלו על הבמה, הקריבו קורבנות השתתפו בחגיגות, אהרון יש לי בשבילך מתנה יותר גדולה ומהי? "וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות" [אתה תהיה מדליק ומיטיב את הנרות בכל ערב במשכן - כלומר כל ערב אתה תהיה המדליק. שלך גדולה משלהם עד כאן דברי חז"ל].

ומאז בכל ערב אהרון נכנס ומדליק את הנרות ומיטיב את הפתילות מסדר את הקנקנים יוצק את השמן, מדליק - וזה היה שכרו של אהרון וזה יותר מכל הפסטיבל של החגיגות. והרי יש לתמוהה האם בפעולה זו אין זה מן הזלזול באהרון, שהיה האחראי לכל ארגון המשכן בנייתו והכנתו זה התגמול הראוי לאהרון להדליק את המנורה? וכי הטלוויזיה מצלמת? וכי רואים אותו כל העם בחגיגה? וכי רודפים אחריו במיקרופונים? וכי מחר יראו את הצילומים שלו בעיתונות?

וזוהי א"כ השאלה שעלינו לשאול מהו התפקיד הזה הניתן לאהרון להדליק את הנרות? נשאל עוד קושיה - הגמרא במסכת שבת דף כ"ג: אומרת כך - אמר רב הונא [אחד מגדולי חכמי בבל] הזהיר בנר (רש"י - נר שבת ונר חנוכה) הויין ליה בני - (יהיו לו בנים תלמידי חכמים), הזהיר במזוזה זוכה בדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לבגדים נאים, הזהיר בקידוש היום - זוכה וממלא כדי יין (יהיה עשיר).

מתוך הדברים אנו מבחנים שיש בין הארבעה אחד שהוא יוצא מהכלל - וזהו הדבר הראשון הזהיר בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים - והסיבה כי כל יתר השלושה זה מידה כנגד מידה - יש קשר בין מזוזה לבית, יש קשר בין ציצית לבגד, יש קשר בין קידוש לכדי יין. אבל יש להקשות מה הקשר בין נרות לבין בנים תלמידי חכמים.

 אם כן יש לשאול כעת 2 קושיות:

א. איזה פיוס זה לאהרון לנחם אותו שלא היה "בחגיגה" ע"י קבלת תפקיד גדול יותר נפלא להדליק ולהיטיב את הנרות.

ב. מדוע מי שמדליק נרות זוכה לבנים תלמידי חכמים, מה הקשר? כדי לתרץ קושיות אלו נראה מה אומרת בגמרא במסכת שבת דף כ"ב:

אומרת הגמרא כך - מתיב רב ששת - שואל רב ששת כתוב בתורה "מחוץ לאוהל העדות יערוך אותו אהרון מערב ועד בוקר לפני ה'" - את הנר שואל רב ששת וכי לאורה הוא צריך וכי הקב"ה צריך אור, לשם מה חייבה התורה את הכהן להדליק נרות במנורה כל ערב במקדש והלא כל 40 שנה שהלכו במדבר לא הלכו אלה לאורו - הקב"ה הוא סיפק תאורה לבני ישראל במדבר. אם כן מה קרה שהכהן צריך להדליק אור במנורה בשביל מי?

תשובה רב ששת מדהימה - וזה יעזור לנו להבין יסוד חשוב. אומר רב ששת אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל [זאת אומרת שכאשר אהרון הכהן ניגש למנורה להדליק אותה הוא לא מדליק סתם פתילות הוא מביא ומשרה את השכינה בעולם - זוהי התפיסה]. זה לא נקרא אש האש הייתה על המזבח זה לא שלהבת, וזה לא מדורה, זה לא לפיד, זה לא  תבערה, זה נקרא נר -  האש ביהדות לא מסמלת כמעט שום דבר. לנר יש משמעות  - זה סמל, זה בעל כוח השפעה ולכן כשנחשון בן עמינדב הלך להקריב ביום הראשון של החגיגה הוא הקריב קורבן - זה היה מעשה קדוש וכשאחר כך חברו משבט יששכר זה היה חגיגה, אבל אהרון שהרגיש את עצמו מקופח, אמר לו הקב"ה - אהרון אתה לא מקופח, יש לי בשבילך תפקיד גדול, לא כנחשון בן עמינדב לדוגמא שהקריב קורבן וזהו פעם אחת, התפקיד שלך - זה ערב ערב להשרות שכינה בישראל, ערב ערב להדליק את הלבבות של כל יהודי, ערב ערב לדאוג שתשרור קדושה במחנה ישראל.

זה לא נקרא להדליק אור סתם במקום פלוני לאהרון ניתן תפקיד ייחודי - להשרות שכינה בישראל. וכדי להשרות שכינה בישראל לא צריך לעשות זאת לעיני המצלמות, לא צריך להמתין למחיאות כפיים, השכינה לא יורדת לישראל ע"י טכסים של גאווה, יוקרה, טיפוח עצמי, מחיאות כפיים. נהפוך הוא כדאי להוריד שכינה לישראל אנו צריכים צניעות, את הענווה, את ההסתר, את אש הקודש הלוחשת מלמטה ובשקט הגחלת הבוערת, ואת זה אהרון הכהן יכול לעשות ולכן ההבטחה לאהרון הכהן הייתה תפקיד גדול יותר מנשיאי ישראל שניתן להם.  מידי ערב במשך 12 ימים. הטיב והדליק את הנרות ובפרט שבמנורה היו 7 נרות ובכל שבעת הנרות שמו שמן במידה שווה ופתילות זהות ובבוקר 6 מהם כבו כי תם השמן ואילו הנר המערבי ה-7 המשיך לדלוק מדי יום ביומו עד למחרת הערב.

כל נר דלק 12 שעות והנר המערבי דלק 24 שעות. כך אומרת הגמרא וזהו הסימן שהשכינה שורה בישראל. כל זמן שהנר המערבי המשיך לדלוק - היה זה סימן שהקב"ה איתנו ורק אהרון הכהן הצליח בכך מפני שהכהנים היו מורי העם ולימדו תורה - כמו שכתוב במלכים: "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" ומכאן לומדים חכמים עם הרב דומה למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו. וזה היה אהרון הכהן שהיה יכול להביא שכינה בישראל בבחינת אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה.

א"כ זה מתרץ מדוע ההבטחה לאהרון היא יותר מכל יתר הנשיאים.

אבל שאלנו עוד שאלה - למה מי שזהיר בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים - עכשיו זה מובן כשעקרת הבית ניגשת ומדליקה נרות שבת, מה היא מדליקה? אור בבית? הלא יש פלורוסנט בתקרה. כשהיא מברכת מליטה את פניה ומברכת, מה היא בעצם עושה , מכניסה אור לבית? הלא יש לכולנו אור בבית גם בלי נרות! על כורחנו יש לנו לומר כשהאמא מדליקה נרות היא אינה מדליקה תאורה, היא אינה מדליקה אש או לפיד או מדורה! היא מדליקה נר אם מלוא המשמעות, כשהאמא מדליקה נר בכניסה לשבת היא בעצם מכניסה את הקדושה של שבת לתוך הבית ובזה היא משנה את מהות הבית.

בית שכזה שהילדים עדים להדלקת הנר כפתיחה לכניסת שבת, משרה הדבר קדושה על כל הבית ומהותו. כשם שהמנורה במשכן לא תוכל לדלוק עם בני ישראל ברחוב לא יהיו טהורים, הדלקת המנורה במקדש הייתה עדות שהשכינה שורה בישראל וזה בתנאי שהרחוב היהודי ישמור על ערכיו הטהורים .ואת זאת היה על הכהן  לבנות לטפח ולוודות שחיי הפרהסיה היהודיים יהיו כדבעי. ואז פעולת הדלקת הנר הייתה מכניסה אור בנשמות והדליקה את הניצוץ האלוקי .כך פועלת האם היהודייה בהדלקת הנרות המשפיעים על ילדיה לגדול כתלמידי חכמים  שנאמר "כי נר מצווה ותורה אור" ועל כך מסביר רש"י - הנר זה ביטוי למצווה ואור זה תורה. כי האור בנשמה היהודית לא יוצרים דרך קרן לייזר, אור בנשמה בונים דרך לימוד התורה, אמונה ויראת שמים מצד אחד ואחוות הבריות מצד שני.