מס' צפיות - 1408
דירוג ממוצע -
מאמא מיה!
אוריה בר-מאיר צפה בסרט "מאמא מיה!" ויצא בתחושות מעורבות.
מאת: אוריה בר-מאיר 14/11/08 (21:00)

מה המחזמר "מאמא מיה!" הוא לא? הוא לא מקורי כמו "המפיקים", הוא לא שנון כמו "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" והוא לא בעל תובנות מאוד עמוקות כמו "שיער", וחשוב מכל: השירים לא נכתבו במיוחד לצורך העלילה, אלא מבוסס על שירי להקת "אבבא".

 

אבל מה המחזמר "מאמא מיה!" הוא כן? משעשע, קליל ומבוצע היטב. אז מה הפלא שאני עדיין לא יודע מה לחשוב עליו?

 

עלילת המחזמר מספרת על סופי שרידן (אמנדה סייפריד נכנסת לדמות), בתה של דונה שרידן (מריל סטריפ יוצאת גדולה), ילדה שגדלה על אי בלי אבא, ואינה מודעת לזהותו. לקראת חתונתה המיועדת עם סקיי (דומיניק קופר עוד צריך למצוא את עצמו, אבל מספק את הסחורה), היא מחליטה להזמין את שלושת האנשים שיכולים להיות אביה הביולוגי: סם קרמייקל (פירס ברוסנן מעולה ומאופק), הארי ברייט (קולין פירת' לא רע, אך יאכזב את מי שצפה בו ב"חשיבותה של רצינות" וב"נני מקפי") וביל אנדרסון (סטאלן סקארסגארד מפוצץ), כששלושתם בילו ערב מיוחד מאוד עם דונה, וסופי משוכנעת שברגע שתראה אותם, תדע מיהו אביה. במקביל, מגיעות לאי בו מתגוררות דונה וסופי שתי חברות ותיקות של דונה: רוזי (ג'ולי וולטרס הולכת עם זה עד הסוף) וטניה (כריסטין בראנסקי נכנסת לדמות הבהמית מעל למצופה). כשסם, הארי וביל מגיעים סוף-סוף לאי, סופי לא מצליחה למצוא את אביה האמיתי, ומסתבר שגם לדונה אין מושג מי מהם הוא האב, ואז העסק מסתבך.

 

אם נסתכל על זה, מדובר בעלילה מאוד נחמדה, קלילה ולא מתחכמת. יש בה רק בעיה אחת: על מנת ליצור מחזמר משירים כתובים מראש, שלא נכתבו לצורך העלילה, יש צורך ביד אמן אמיתית על מנת שלא יווצרו חלקים מיותרים רבים מדיי בעלילה. אני מצטער לומר זאת, אבל לקת'רין ג'ונסון, שגם כתבה את המחזמר שעלה על הבמות, אין ממש את היד הזאת: בסרט יש קטעים רבים שפשוט לא ניתן להתעלם מהעובדה שנוצרו רק כדי שתהיה סיבה שישירו איזשהו שיר, כשחשיבות אותו קטע לעלילה הוא כקליפת השום לכל היותר. אני מצטער, אבל אותי אין דבר שיותר מטריף מלראות עלילה של שעה (כולל השירים) נמתחת על יותר משעה וחצי.

 

מצד שני יש את צוות השחקנים, שכמו שניתן לראות הוא מאוד מוכשר במשחקו, וגם בשירים הוא עושה עבודה מעולה. הבימוי של פילדיה לויד, בעיקר בשירים, גם הוא מעולה. הצילומים של האי (היווני אם אינני טועה) מדהימים ביופיים, וגם הביצוע המוזיקלי (אין לי מושג אם אלו הביצועים המקוריים של אבבא או שמא ביצוע מחודש) מרשים ביותר. הבעיות, כולן, נעוצות בתסריט:

 

מעבר למה שכבר כתבתי, יש את העניין המאוד מעצבן הזה של ההומור. נכון, זה מצחיק, אני מודה, אפילו מאוד. אבל בסופו של דבר הבדיחות הספונטניות של הארי ברייט מתחילות לעצבן, אבל אני בעיקר מדבר על שלישיית הבנות דונה, טניה ורוזי: למרות שהבדיחות של נשים וולגריות (ותגידו מה שתגידו, הן וולגריות) זה אמנם משעשע, יותר מבדיחות האשה המטומטמת בכל אופן, אבל באמת שאני מעדיף את ההומור של הנשים שהעולם שלנו באמת מכיל, מהסוג הזה של דפנה נוימן (ענת וקסמן) ב"החיים זה לא הכל": פשוט, נקי, נטול סטריאוטיפים או בהמיות מיותרת.

 

אבל אם יש בעיה אמיתית בתסריט זה עומס מטורף בקיטש: בסופו של דבר הכל מסתדר, וכולם מאושרים, וכולם אוהבים את כולם. כמה נחמד וכמה כיף, אבל אני לא מהסוג של הסופים האלו. זה לא שביקשתי סוף כמו ב"המלט", שכולם מתים בדרך זו או אחרת, או כמו ב"האביר האפל", שהגיבור, כדי להשיג את מטרותיו, צריך להקריב את עצמו. אני מתכוון, גם ב"המפיקים" או ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" הכל מסתדר בסופו של דבר, אבל במישור הרבה יותר סימבולי והרבה פחות פשטני, וגם לא כולם משיגים את כל מה שרצו להשיג.

 

בסופו של דבר, אם נסתכל על זה, מדובר בסרט כיפי וקליל למדיי, שנחמד להעביר איתו שעה וחצי. הסרט הוא ביצוע מעולה של תסריט נחמד, לא חף מבעיות, אבל בהחלט נחמד. מה שכן, הסרט מומלץ בעיקר לאלו מכם שיכולים לקחת שוקולד עם קצפת וציפוי סוכר (כל זה במנה כפולה) בלי להקיא הכל אחר כך, או לאלו מכם שיש להם ראש פתוח במיוחד לדברים פשטניים וקיטשיים.

 

ובמשפט אחד: מותר לראות, עניין של טעם אישי.

 

מאמא מיה!

Mamma Mia!

בימוי: פילדיה לויד

תסריט: קת'רין ג'ונסון

משך ההקרנה: 108 דקות

בהשתתפות:

אמנדה סייפריד

מריל סטריפ

ג'ולי וולטרס

כריסטין בראנקי

קולין פירת'

סטאלן סקארסגארד

פירס ברוסנן

ועוד רבים...

אולפני יוניברסל

הכותב הוא עורך מגזין במה בדימוס.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר