מס' צפיות - 2205
דירוג ממוצע -
סביבון מעופרת יצוקה
מה שיש לאוריה בר-מאיר לומר על "עופרת יצוקה". אזהרה: אתם לא הולכים לאהוב את זה.
מאת: אוריה בר-מאיר 29/12/08 (21:54)

אתחיל בכך שאגיד, שעקרונית איני מתנגד לרעיון של התקפה בעזה. יש גבול כמה אני מוכן לשבת ולשתוק כשהחמאס גורם לשני מיליון איש לחיות בפחד.

 

אני כן מתנגד לעשות את זה ככה. לו היה העניין תלוי בי, אחרי כל הניסיונות למשא ומתן בעצמנו, עם תיווכי מדינות זרות, תיווכי או"ם ושאר ירקות, הייתי גורם לפיצוץ מרשים בשטח פתוח בעזה, תוך שליחת מסר ברור שאם ימשיכו להגיע טילים, יהיה פיצוץ נוסף, והפעם לא בשטח פתוח, ואנשים ייפגעו. במידה והחמאס היה ממשיך לזלזל כהרגלו בקודש, הייתי גורם לאותו פיצוץ ומודיע שבפעם הבאה זה לא יסתכם בפיצוץ, אלא בלחימה. ואז הייתי מגיע ללחימה.

 

היתרונות:

  • כשאנחנו אומרים כי "מיצינו את כל האפשרויות העומדות בפנינו", נאמר את האמת, ועקב כך גם נביא להרבה פחות התנגדות מבפנים.
  • כשהתקשורת העולמית תטפל בענייננו, למשרד החוץ וההסברה יהיה בדיוק דבר אחד לומר: "הזהרנו אותם. אנחנו לא אשמים שהם החליטו לשים עלינו קצוץ". נראה לי שזה עדיף על הגמגומים הקבועים של ציפי לבני.

אני מבין שלהרבה אנשים לא בא לוותר על יתרון ההפתעה שיצר אצל כל כך הרבה אנשים רושם. אין בדיוק חובה לוותר עליו. אחרי האזהרה השנייה (אחרי הפיצוץ עם הנפגעים), במידה ולא הופסק ירי הטילים, פשוט מחכים. מחכים ומתכננים, ויוצרים בדיוק את אותו מסך עשן שיצרנו עכשיו. הרי כך או כך חמאס יחשוב שאין לנו ממש ביצים להיכנס למלחמה, בטח לא אחרי מלחמת לבנון השנייה. אחרי דבר כזה, אני לא יודע אם הייתי אוהד נלהב, אבל לבטח הייתי סותם.

 

ונעבור לזירה הפוליטית: ברק, כהרגלו, מעצבן אותי. לדעתי גם לו יש את השכל לחשוב על רעיון השימוש ב"לחץ פיזי מתון" לפני שיוצאים למלחמה, אבל לדעתי יש לו גם סיבה למה הוא לא עשה את זה. הרי מדובר באהוד ברק, אדם תאב קרבות שפשוט חיכה לתירוץ לעשות את זה, ויש לו גם את השיקול הפוליטי. בל נשכח שאתמול עוד היה חשש כי הבחירות יידחו. אני לא אתפלא אם ברק חשב על זה שיש לו סיכוי להישאר עוד קצת על כיסא בקואליציה כשהוא החליט לצאת ללחימה. עוד הוסיף ברק כשהחליט לא לקחת חלק בקמפיין הבחירות של "העבודה" כדי להתרכז בניהול הלחימה. דהיינו להתרכז בניהול הקמפיין דה פקטו, שעם כל הכבוד, קצת יותר יעיל, אפקטיבי ועושה רושם מהקמפיינים הקונבנציונאליים. הרי עובדה שכבר המניה של העבודה זינקה בחמישים אחוזים, ואם הלחימה תשיג את התוצאות שהעם רוצה, היא צפויה לעלות עוד.

 

אולמרט גם מעצבן אותי. למה? כי אם קודם הוא כל הנזק שהוא עשה בהליכתו הביתה זה לתת לנתניהו את המדינה על מגש של כסף, אז עכשיו הוא הביא לנו מלחמה, שייתכן מאוד שבגלל אי-דחיית הבחירות תעבור לידי הממשלה הבאה. אני אומר דבר כזה: אם כבר יצאת לקרב תעשה את זה כמו שצריך, ואל תתן לה לו להחליף ידיים. אין רעיון יותר מטומטם מלצאת לקרב כשאתה עלול למצוא את עצמך באמצע נותן את ההגה למישהו אחר שיש לו גישה אחרת לכביש הזה. אולמרט נוהג בכזה חוסר אחריות, שלא פלא שהוא מסרב לקחת את האחריות על כל טעות שהוא עושה.

 

תגובת המדיניות הערביות, למרות שהיא לא הכי שגרתית, לא בדיוק מפתיעה: חוץ מאחמדניג'אד, אין שום מנהיג ערבי שרוצה את חמאס בשלטון. הארגון הזה מצליח מהמצור לעשות צרות לכל העולם הערבי ולאשתו, וברור שהמנהיגים רוצים לראות אותו נופל. וגם התגובה ההפוכה של ראש ממשלת טורקיה לא בדיוק מפתיעה, כי בכל זאת אי אפשר שכולם יהיו בצד שלנו.

 

והתקשורת העולמית? אין הרבה מה להגיד, חוץ מזה שבכל מקום בעולם יודעים יפה-יפה לדבר כשזה קורה במדינה אחרת, אבל כשזה מגיע אליהם, כולם בתקשורת כמו שאנחנו עכשיו.

 

אני מניח שעכשיו יקפצו כמה אנשים הפוכי-דעה שיצעקו עליי שאני עוכר ישראל ושאני צריך לחזק את חיילי צה"ל בשעה זו. למרות שאני מבין את הקולות ופעם אף הזדהיתי איתם, אי אפשר להאשים אותי על כך שאני לא מתנגד לצעד, אלא לדרך שהייתה עד אליו.

 

ותחשבו על זה.

הכותב הוא עורך מגזין במה בדימוס.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
שב בשקט!@!!!!!!!!!!
רותה 08.01.09 (11:58)