בשנים האחרונות זהו המסלול המתגבש: מכירים ,מתחתנים ,ואחרי חצי שנה עד שנה מולידים את הילד\ה הראשונים.
אז נשאלת השאלה: איך הזוגות מצליחים לממש את אהבתם האחד לשני בפרק זמן קצר?
התשובה נעוצה בכך שכחמישית מהזוגות בעולם המערבי בוחרים לא להביא ילדים לעולם. ‭Childless by Choice‬ קוראים לזה המומחים.
כלומר: ניתן לראות כי מדובר בזוגות נשואים הנמצאים בשלב הביניים אשר חיים יחד (אם כזוג נשוי,אם לאו) אשר מעוניינים לחיות את חייהם בלי האחרויות הכרוכה בהבאת ילד לעולם.
חשוב לציין כי בחירה זאת נעשית מקובלת יותר ויותר בשנים האחרונות (בעשור האחרון בארצות הברית ובבריטניה אחת מכל חמש נשים אינה יולדת מבחירה, לעומת שיעור של אחת מכל עשר נשים בשנות ה-50), ויעידו על כך, בין השאר, הפורומים ברשת שמאפשרים לבוחרים בדרך החיים הזאת לומר את הדברים בקול רם וצלול.
עד לפני מספר שנים דומה שהאופציה לא להביא ילדים לעולם כמעט ולא הייתה קיימת .
היה ברור שעושים ילדים ,השאלה הייתה: עם מי ומתי?
סקר אשר בוצא בארץ בשנת 2003 מראה כי ‭90%‬ מהאוכלוסייה רואים בילדים את "האושר הגדול בחיים" ו-57%‬ סבורים כי חיים ללא ילדים הם חיים ריקים.
כיום, למרות האיומים הבטחוניים , למרות השמרנות, ואמירות ה"בקרוב אצלך" שיכולות להוציא מהדעת נשים בגילאים מסוימים, גם אצלנו יותר אנשים וזוגות בוחרים לדלג על שלב ההורות.
ניתן לראות כי הדבר מאפיין אנשים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני פלוס, אקדמאים בדרך כלל, שמסרבים לקבל אוטומטית תכתיבים חברתיים קיימים ,ומעדיפים למרוד במוסכמות החברתיות.
                       הסיבה למרידה במוסכמות החברתיות
מאחר וכיום קיימת הפרדה מוחלטת בין זוגיות לנישואים ,בין קיום יחסי-מין, לתהליך ההריון, הדבר מאפשר יותר גמישות בתהליך הבחירה.
חיזוק לכך ניתן למצור במחקרים אשר הוכיחו ברבות השנים כי אנשים חסוכי ילדים אינם אומללים יחסית מאנשים מרובי ילדים..
ניתן לראות כי קיימות סיבות שונות לאי-החלת התהליך
1: סיבות כלליות -אסטרטגיות: ישנם זוגות אשר יצר ההורות לא מפעם בהם:הן מבחינת אחריות והשקעה ,מחיר זוגי שהעניין גובה (גם המערכת הזוגית אינה איתנה מספיק).
ולכך, יש להוסיף גם את השיקול הכלכלי אשר מכביד מאוד על משפחות מסוימות.
2: קיימים גם שיקולים אישיים ופסיכולוגיים:למשל, הפחד להיות הורה לא טוב ,הפחד מתהליך הלידה שהוא הרבה פעמים לא קל, המסרים שהורינו החדירו לנו במהלך תהליך בגרותינו.
3: מצב בו אחד מבני-הזוג רוצה ילדים,והאחר מסרב לשמוע על-כך: רצון זה יכול לבוא מהראש (זוהי מהות הזוגיות) ,מהלב ("‬אני אוהב ילדים"), או מהבטן (ברמה של דחף ביולוגי ממש).‬
ולכן, רצוי בשלב ראשון לבדוק מאיפה נובע הרצון האישי בילדים, ולאחר מכן חשוב ליצור סימביוזה בין שלושת המקומות הללו, שכן להחלטה שתתקבל אם להביא ילדים או לא תהיה משמעות רבה עבור האדם עצמו, עבור בן זוגו וכמובן עבור הילד שאולי ייוולד להם.
                                    פתרונות לבעיה
1: חשוב להיות קשוב לרחשי בני-הזוג ,ולא לנסות לדרבן אותו ללכת נגד רצונו.
2: חשוב לקיים תיאום ציפיות בנושא משמעות הפוריות ,ולהתייחס לדקויות שבין השורות .
3: חשוב להגיע להסכמות מה חשוב יותר: זוגיות או ילדים .
מרגע שהתקבלה הבחירה חשוב לאמץ אותה (גם אם היא למורת רוחו של אחד הצדדים).