הסינגל הראשון שיצא ללהקת הבילויים היה "אוטו זבל (קח אותי איתך)". הוא שמע תכופות ברדיו ואני לא התלהבתי כ"כ. כזה אני, ספקן מטבעי. כמה זמן אח"כ יצא הסינגל "נפלא פה". כששמעתי אותו התלהבתי - מדובר היה בשיר הרוק הכי מיוחד שיצא לי לשמוע בשנים האחרונות. מיד אצתי רצתי לדיסק סנטר וקניתי את אלבום הבכורה המופתי של הלהקה, שנקרא "הבילויים" ויצא בשנת 2003.

הבילויים הם נועם ענבר (בס וזמר), ימי ויסלר (גיטרה) ושלומי "כרובי" לביא (תופים). הם החלו את דרכם כלהקת רוק שחרשה את דרכה לאלבום הראשון בהופעות, 6 שנים לפני שהוא יצא. ב2002- שמע אותם מנכ"ל NMC, התלהב, החתים אותם, ואף הביא את ברי סחרוף להפיק את אלבום הבכורה שלהם.

אומנם האלבום זכה להצלחה מסחרית בינונית, אך בעיניי הוא אלבום משובח וגם חשוב ובעיקר כזה שעוד לא שמעתם בשום מקום אחר. שמעתם אולי השפעות - כוורת, שירים רוסיים ורוק בסיסי, אבל אין ספק שלבילויים סגנון מיוחד משלהם.

הבילויים מצטיינים בטקסטים הומוריסטיים, שנונים, ציניים ועם המון משחקי מילים. בעניין הזה הם מזכירים את כוורת -עוד להקה ששילבה הומור ורוקנרול. הלחנים שלהם נעים בין רוקנרול מהיר דרך בלדות שקטות ועד השפעות רוסיות מובהקות. לא סתם הם נקראים "הבילויים".

בשירים שלהם יש מחאה חברתית - אם כי צינית מאוד מוסווית תחת מעטה כבד של נונסנס - על עניינים אקטואליים ישראליים. בין היתר הכיבוש, העובדים הזרים, העלייה הרוסית, הפרזטיות של החרדים, ועוד. בזה הם בהחלט שונים מהלקות עכשווית אחרות שממעטות למחות ומסתפקות בשירים עם טקסטים יותר אישיים.

וכאן אני נכנס לתמונה. אני בעד זמרים שלא פוחדים ללכת עם האמת שלהם ומביעים אותה בשיריהם - כמובן כל עוד האמת הזאת היא לא הזיות טירוף כמו במקרה של אריאל זילבר, שפעם היה יוצר די טוב והיום הוא מלחין הבית של המתנחלים.

אבל למה להרוס את המוזיקה עם הפוליטיקה? אז בואו נדבר קצת על האלבום. התקליט נפתח עם השיר המהיר והמתחכם (כמו רבים משירי הלהקה, כפי שכבר כתבתי למעלה) "אני מקיא":

אני מקיא

אני מקיא כי כמעט ושתיתי אמבט שרדונה

אני קמאי כי קיוויתי שמשהו בי ישתנה

אני מקיא כי קיבלתי אסלה בחינם

ובחילה בחינם

והרבה

כאן אתם יכולים לטעום טיפה מהטקטסים של הלהקה ולהבין מה יקרה בהמשך.

השיר השני הוא אחד הלהיטים שיצאו מהדיסק הזה ואחד מהשירים האהובים עלי בו, "כשנפוליאון יכבוש את עכו":

הכובסת היא כועסת כי הוסת לכלכה

את הדגל הלבן שהם הכינו לכבודך

חיילי העיר רוצים רק להצהיר על השמחה

הם יורים רק באוויר אם זה פוגע אז סליחה

שיר הזוי לחלוטין, עם מילים הזויות לחלוטין, אבל מגניב לאללה. לשמוע ולהיכבש. באמת, נראה שבדיסק הזה אין נושא שעמד בזמנו על סדר היום הישראלי ולא נכנס לתוכו. יש פה את "מרוסיה" השקט ואת "בלדה לאם חד הורית" שאפילו מצליח לרגש למרות הציניות, ואת "בחורים של ישיבה" המהיר ("אנחנו לא עמדנו בתורים של הצבא, אנחנו בחורים של ישיבה"), ואת "מה שלום הזקן של צ`י-קו-צ`אן" על העובדים התאילנדים. יש פה גם שיר שנקרא "אין בגטים בגטו" (נסו להגיד את זה 10 פעמים רצוף) וכמובן את "אוטו זבל" עם המילים שיבאסו כל בחורה שהתנסתה במתואר:

אם בעבר היה לי גבר, לא קרה בינינו כלום

הוא רק שבר לי את הלב ורק קרע לי את הקרום

אחריו היו עוד שניים, אחריהם הרבה מאות

ומרוב שכבר ספרתי כואבות האצבעות

אוטו זבל אוטו זבל כל חיי סביב היה

אם להיות עמוק בזבל לפחות בנסיעה

אוטו זבל, קח אותי איתך!

וזה הזמן לדבר על קולו הנפלא של הזמר, נועם ענבר. ואח"כ נדבר על "מטבח אל-יהוד". אז הקול של הסולן גבוה ויפהפה. קול ייחודי שאי אפשר לטעות בו, שלפעמים הוא בכוונה מצריד אותו או שר כאילו בזיוף. אבל יש לו קול מעולה שמגיע לשיאו בשיר "נפלא פה".

"מטבח אל יהוד" הוא השיר הכי ארוך ומורכב באלבום - באמצעו יש קטע מוזיקלי ארוך עם גיטרה חשמלית מנסרת, וכפי שבטח הבנתם מהשם המתחכם שלו, זהו שיר שמאלני (הבילויים לא מסתירים את שמאלניותם) נגד הכיבוש, כאשר שוב, אובר-משחקי-המילים-ההומריסטיים מסתירים את המחאה שלו, וזה קצת חבל. כך הולך הבית הראשון שלו:

במטבח אל יהוד נגיש לכם כיבוד

מטבוחה ילדונת, מה את בוכה?

במטבח אל יהוד נגיש לכם כיבוד

וכל מי שנראה חשוד - עושים לו הנחה

ואם זה לא יגרום לכם לקחת את הדיסק הזה ולשמוע אותו, ימנים שוחרי מלחמה שכמותכם, אז אני בטוח שהעובדה הבאה תעשה זאת: הבילויים היא הלהקה היחידה בעולם, ככל הידוע לי, שיש לה שיר על שם רמטכ"ל. כן כן, מה ששמעתם. "שאול מופז", כך נקרא השיר, על שם מי שהיה רמטכ"ל בזמן כתיבת השיר, וגם הוא שיר מחאה נגד המוות הסתמי ונגד האדם ששולח חיילים למוות סתמי ואח"כ בא לניחום אבלים. שיר מתריס במכוון, אבל חזק.

זה הזמן לדבר על הגיטרה של ימי ויסלר. גיטרה לא וירטואוזית, אך כזאת שנכנסת חזק במקומות הנכונים ותורמת לשירים רבות - מוסיפה להם נדבך נוסף, כמו שאומרים, לעיתים שונה ומשונה, לעיתים רועשת, אך תמיד מדוייקת ומוסיפה.

השיר שסוגר את הדיסק הוא "נפלא פה", ואני מכיר אותו בע"פ, כל מילה וכל צליל, כי שמעתי אותו כ"כ הרבה פעמים פעם אחרי פעם. אפשר להגיד שזה השיר שמתמצת את האלבום כולו מבחינת המילים הנהדרות שלו, וגם הלחן שלו הוא הלחן הכי יפה כאן. כלי הנשיפה שנשמעים בשיר, ובעיקר הטרומבון, טוענים אותו בדרמתיות הראויה לו, ומאזנים את ההומור של המילים, שמאחוריהם מתחבאת אמת גדולה וכואבת. מקצב השיר והמנגינה שלו הם בסגנון רוסי כזה, קליט מאוד ואפשר להתנועע עם הראש ולשיר פה-אחד:

ערביי כפר שמריהו כבר לא ערבים

החתול עשה "מיאו" וגם הכלבים

ערביי כפר שמריהו טובים

ערביי הרצליה כבר לא כועסים

החמור עשה "איה" וגם הסוסים

ערביי הרצליה רוסים

נפלא פה, נפלא פה, נפלא פה

תבואו, השמש כל בוקר עולה פה

נפלא פה, נפלא פה, נפלא פה

תבואו, תבואו מהר!

ובבורסה אמרו שכולם מרוויחים

וכולם כאן שמחים וכולם מחייכים אל כולם

כי כולם כאן אחים

הנשים כאן יפות והאוכל טעים

ים המלח מלא בדגים נפלאים

ושבויי לבנון עוד חיים

(פזמון חוזר)

בבניין הסוכנות בקומה חמישית

יושב זלמן שושי, עכשיו הוא פקיד

הוא שותה מהתה ומקליד

הוא מזיע כי חם, ובוכה כי עצוב

הוא מטביע חותם ובשם היישוב

הוא קורא לכולנו לשוב

ובלילה בסוף המשמרת הוא קם

מכבה את האור ויורד בסולם

ויורד אל העם - אבל הם כבר אינם

הוא מוצא לו פינה

ונרדם...

סיכום מצויין של מצבנו, אז ועכשיו.

כשהלקה הוציאה את אלבומה, טענתי בתוקף שסוףסוף יש להקת רוק שאני יכול באמת לאהוב, ושזו להקה שמקדימה את זמנה. אני עדיין חושב כך, גם אחרי הוצאת אלבומם החדש, "שכול וכישלון" (נקרא על שם ספרו של ברנר), שהוא אומנם פחות טוב מקודמו אך עדיין מצויין.

הנה כי כן, מסתיים לו עוד פרק מופתי בסדרת "האלבומים הישראליים המופתיים", ותאמינו לי שלי זה עולה יותר. לאלה שדואגים, נכון שהבטחתי שאנחנו לקראת הסוף כבר לפני כמה שבועות, אבל לא יכולתי לוותר על האלבום הנ"ל (וגם על קודמו), והשאר יסופר בדברי ימי ישראל.

פורסם בבלוג של יואב ברונר