ברחוב ההומה מתחבורה  הדבר אחרון שאתה  מצפה  לראות היא גדר לאורך  11  מ'ובגובה  2 מ' כולה ניצבת כארקדה של קשתות ושערים ובכל אחת מהן 9 במספר עבודה  צבעונית שטוחה,חד מימדית המתמזגת עם המדרכה.

   העושה במלאכה שטורח להדק ולהדביק את עבודתו  אל הקיר במכות פטיש הוא דניאל  בן עמי. בן 72 איש צבא קבע של 40 שנה,בוגר פקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון. כשהוא מגיע לפנסיה פותח משרד לביטוח וחושב שזהו זה. אבל הקורונה  מטריפה  תוכניותיו .  "פתאום נשארתי ללא עיסוק. אשתי עדנה ציירת שהשתתפה בחוג פסיפס  הציעה לי לבוא ולראות.

באתי,ראיתי ופעם אחת הספיקה לי "   אדם עם ידע טכני לא צריך הרבה כדי לגלגל רעיונות,להמציא  שיטות חדשות ולמעשה לרענן  את ענף  הפסיפס/ מוזאיקה שצבר  אבק במשך הדורות. עכשיו  משטעם  לראשונה את  טעם האמנות הוא יודע מה צופה לו העתיד.

   "היתה לי הארה מרגע זה  אני עושה  את מה שתמיד חלמתי,לעשות מה בראש שלי בלי שאהיה מחויב  למשהו ולמישהו. אני לא אמן,לא שמעתי הרצאות באמנות,לא ראיתי תערוכות, אני  מגיע נטו  כלוח נקי, כמו שאני". וכשבן עמי מדבר על החופש הזה עיניו  בורקות מבעד לעדשות משקפיו.

    כלי העבודה שלו הם חרסינה צבעונית, קאטר,דבקים שונים, רשת,גליונות ענק שהודפסו בבית דפוס ועיקר מצויד ופתוח לדמיון

שהיה כנראה חבוי אי שם. משתמש באלמנטים פשוטים קובייתים חד מימדיים על גבול הנאיביות ובעיקר שופע כמעין המתגבר.

    היום הוא משלים את הקשתות האחרונות  כשכל אחת מהן מתנשאת  ל-1.95 מ' ורוחבה  0.9 . הנושא שהוא בחר לאחד את כולן  הוא   כמה מערי ישראל. לכל התשע הקשתות יש מסגרת  אחידה  של קוים ישרים כשהכיפה המקושתת מעליהן נושאת את  אבן הראשה.  ואת  העיצוב הזה ניכס לעצמו מאכסדרת /ארקדת  ארמון  בטוסקנה.

    בשער הראשון מעמיד בן עמי את עם ישראל למרגלות הר סיני, שם למעלה בהור ההר ניצב משה כשבידו לוחות הברית, זוהי תרומתו להיוצרות עם.   עכשיו גולש בן עמי לעבר  הרצל המזוקן המשקיף לים, בתוך הכחול הזה  יש  3 עיגולים  עם פסים אדומים מצטלבים   הניראים  כגלגלים ומחוברים לפס   ארוך  ואתה תוהה  מה זה עושה  כאן. בן עמי מנדב פירוש   ודוחק בי להאיר עיני  "את רואה את צילום  קרוניות הרכבל החיפאי ?  עכשיו הם  כאן  במפה שלי " כך הוא מדגמן את הרכבל. העין יורדת דרומה ואחרי  דגל ישראל עטוף בפרחים  אתה  נתקל  שוב בחידת 3 עיגולים שחורים. "אלה  הם  שלושת הדיסקים   שברא האמן  מנשה  קדישמן הנמצאים בכיכר הבימה בתל אביב". וכך אתה  מטייל במפתו  האישית של   בן עמי, הנה בנין הכנסת, טחנת   הרוח של "משכנות שאננים", מגדל דוד  והיכל  הספר.  ולא חסר  האריה   שעזב את תל חי ועכשיו הוא שואג כנגד הארובות  המעשנות של חברת  החשמל.

   ואחרי שער מאוד דחוס, הגיעה תורה של אשקלון עיר מגוריו. זוהי  אשקלון  הישנה כדברי מולידה בן עמי, אבל  היא  כאן יפה ורעננה עם מגדל השעון, קבר השייך,שורות החנויות העוטפות את המסגד העתיק.  לידה תוצב  בקרוב   אשקלון החדשה. 

   השער הבא הוא מחווה לדודה של אשתו עדנה ,דוד קציר שנרצח בכפר עזה. רוב השטח מכוסה   בפרגים במלוא העין ,אדום  כמו "אדום דרום"  ספוג בעשן  ומראה הבתים ההרוסים. אלא  שבן עמי  רואה  למרחוק, תקומת  "כפר עזה" עם   שורות בתים בעלי גגות אדומים כמו קוביות משחק,  העולים לכיוון האופק ולקשת  הסוגרת הכחולה בה מרחפים  7 בלונים צהובים  כשמסביבם מרחפים  והומים יוני דואר, אלה היונים  שטיפח הדוד "קצ'קו"  לפני הרצחו.

  השער האחרון בינתיים היא אילת שבראשה  נמצא מצפה התת ימי, לבן ובולט  כשלמרגלותיו  ימה רוחשת יצורים ובעלי חיים מכל סוג וצבע.

   ומכאן יוצאת הקריאה : מהרו ובואו לרח' שדרות ירושלים, הזריזים יספיקו לראות את  בן עמי דניאל  במלאכתו היצירתית המפתיעה של אדם המקבל בחצי חיוך כל מחמאה ואילו הוא בשלו "אני לא אמן אני  אדם מאושר "

   ולעת ערב  כשתדלק תאורת החשמל מעל  השערים  תוכל לזהות את פיסות החרסינה זוהרות בשקיפותם כויטראז'.