לאחרונה שמתי לה לכך שמשבר הקורונה גרם לשינויים אצל חלק מאזרחי ישראל.

אנשים התחילו ללמוד שאפשר לאזן בין ניהול קריירה לניהול משק-בית, ושאפשר לא לעבוד הרבה שעות וליצור סוג של תרבות פנאי עם בבת הזוג, הילדים ואפילו בינכם לבין עצמכם.

הבעיה היא ששוק העבודה הישראלי לא התאים את עצמו למגמה זו.

לאחרונה החל במספר מדינות במערב אירופה "פיילוט" לפיו עובדים ארבעה ימים וביום חמישי עובדים חצי יום ואז יש סוף-שבוע ארוך.

בישראל תכנית זו אומצה על-ידי חלק גדול מחברות ההיטק והביטוח אך בינתיים היא לא חלחלה אל רוב המשק הישראלי.

בעוד בארצות-הברית ובבריטניה רוב העובדים הצעירים התפטרו ממקום עבודתם וחלקם עבר הסבת מקצוע, בישראל החליטו בני העשרים פלוס שהם לא מוכנים לעבוד במלצרות, מוקדי שירות, תמורת שכר זעום ועבודה קשה ולא משצלמת ,אלא הם רוצים להיות עצמאיים ולקבוע לבד את שעות העבודה שלהם וכמות ההספק שלהם פר יום (דבר אשר בא לידי ביטוי בסדרת כתבות של נופר משה ב"כאן 11" העונה לשם: "הדור הנעלם").

נשאלת השאלה: למה דווקא בתחומים אלו?

                       תשובה לשאלה

ניתן לראות כי במקצועות כמו מלצרות, מוקדים קמעונאות השכר הבסיסי הוא נמוך והמשכורת בנויה לרוב על בונוסים שכדי להגיע אליהם צריך לעמוד ביעדים אישיים או קבוצתיים (דבר שלא תמיד ניתן לעשותו).

המשמרות הן ארוכות ודורשות שילוב של שירות לקוחות מצד אחד, וסידור החנות או העמדה מצד שני.

ורוב האנשים הצעירים טוענים בצדק שזה לא שווה לעבוד הרבה שעות ולקבל שכר זעום.

שכר המינימום בישראל הוא יחסית נמוך ולא הועלה כבר ארבע שנים, המעסיקים לא מעלים את שכר הבסיס מחשש שזה יצטרף להוצאות שממילא יש להם (דברים אלו מרחיקים עובדים ממשרות חשובות במשק שאינן הייטק).

מה צריך לעשות?

                  פתרון לבעיה

צריך לעלות את שכר הבסיס בצורה הוגנת כך שגם אם עובד לא מגיע ליעד האישי או הקבוצתי הוא יוכל לסגור את החודש בכבוד.

צריך לצמצם את המשמרות ולקבוע יום מנוחה בשבוע כך שהעובד לא יעבוד כל היום תמורת גרושים.

וכן צריך לגייס כמות גבוהה של עובדים ולערוך רוטציה ביניהם כך שלכל עוהד יהיו כמה שעות פנויות ביממה לסידורים או משפחה.

עד עכשיו לא ראיתי את המעסיקים הולכים לקראת העובדים ובתור מי שמחפש עבודה זה דבר רע, הגיע הזמן שזה יתחיל להשתנות אולי על-ידי נתינת מענק לעסק שיעודד גיוס עובדים ושיפור התנאים שלהם.