מי לא זוכר את תמונות האימים של המטפל ההודי שהיכה את הקשיש חסר הישע בתוכנית כלבוטק. בנתים כבר שמענו על עוד מקרים שהתגלו בחודשים האחרונים בהם הוכו קשישים ע"י המטפלים שלהם, מקרים שהתגלו עקב שידור התוכנית ובעזרת מצלמות נסתרות שהותקנו בבתי הקשישים.

היום התבשרנו בתוכנית כלבוטק, שניהלה מעקב אחרי אותו מקרה מזעזע של המטפל ההודי, והתבשרנו שאותו מטפל נשפט ל3.5 שנים בכלא!!! 3.5 שנים, זה העונש שמקבל עובד שמוזמן לעבוד בארץ אחרת, שמספקת פרנסה לו ולמשפחתו ובמקום להוקיר תודה הוא מכה קשיש חסר ישע בצורה ברוטלית כאשר לקשיש אין שום סיכוי שבעולם להתגונן בפניו.

מתברר שהדרישה של התביעה היתה מאסר של שנה וגירוש!!! השופט הפעם החליט להחמיר עם הענישה והרחיק לכת עד מאסר של 3.5 שנים, על גירוש כלל לא דובר. אתה רואה ולא מאמין. דרישה לשנת מאסר אחת? החמרה ל3.5 שנים ולקרוא לזה ענישה חמורה? כנראה שחיי קשישים ממש לא שווים במדינה הזו, מספיק לראות את קצבת הזקנה שעומדת על 1800 ש"ח ע"מ להבין , איך אנחנו מתייחסים לקשישים.

מי מסוגל להתקיים עם קצבה שכזו? שחלק הארי ממנה הולך על תרופות , כאשר הקשישים צריכים לקבל החלטה מה חשוב יותר, מזון או תרופות. סביר להניח שהם מוותרים על תרופות, כי אם חיים שכאלה מי בכלל רוצה להאריך אותם? אולי המדינה נוהגת כך שטעמיה שלה, כי מה כבר יש להשקיע בכל אותם קשישים שלכאורה יושבים לה כאבן ריחיים על הצוואר, לא יצרנים.

"הכושי עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת" לא משנה שעשרות שנים הם שילמו מיסים למדינה כחוק וכדין, הם למעשה בנו את המדינה הזו במו ידיהם, תוך כדי הפרחת השממה ואף נלחמו למען קיומה בלא מעט מלחמות, שלא לדבר על אלה שחוו את זוועות השואה, עכשיו כאשר הגיע זמנם לנוח ולהעביר את שארית חייהם במנוחה וקציר פירות עמלם, מסתבר שלא כך הם פני הדברים. מאבקם נמשך עד נשימתם האחרונה, כי בישראל 2008 הם ממש לא נחשבים , כל יום נוסף בחיים הוא רק עוד מעמסה על המדינה שגם כך מתנערת מאחריותה כלפי אזריה בבטחון אישי, בטחון לאומי, תנאים סוציאלים והרשימה עוד ארוכה.

אז 3.5 שנים בכלא!! נוריד שליש על התנהגות טובה ותוך פחות משנתיים יצא לו לחופשי תת האדם הזה ויתפוס קורבן אחר להוציא עליו את תסכוליו, כי מי בכלל יזכור את תמונתו עוד שנתיים ובכלל אנחנו הרי סלחניים לעיתים יתר על המידה. עוד פרט חשוב סנגוריו של אותו תת אדם החליטו להגיש ערעור על חומרת העונש!!! תקראו את השורה האחרונה עוד מספר פעמים ותבינו היכן אנו חיים, ומה שווים חייהם של הקשישים בישראל 2008. היום זה הם מחר זה כל אחת ואחד מאיתנו.

(בתמונה: צילום אילוסטרציה)

לבלוג של kaligula