לפני מספר ימים ראיתי תמונה של ידידה שלי שצלמה את עצמה חובשת כובע ולבושה בבגד-ים.

מה שצד את עיני זה הכיתובית שהופיעה מתחת לתמונה שאמרה בערך כך: "אתם אולי רואים בחורה מתכוננת ללכת לחוף הים, אני רואה בחורה שמנה שרזתה ומרגישה טוב עם עצמה".

האסוסיאציה הראשונה שעלתה לי היא דמותה של מוניקה גלר מהסדרה "חברים" שהייתה שמנה כל תקופת התיכון ורזתה לקראת שנות העשרים לחייה.

לאחרונה שמתי-לב שאני רואה הרבה נשים מצולמות בבגד-ים (בין אם התמונה מצולמת בים או בבריכה ,ובין אם התמונה מצולמת בבית או במקום נייטראלי) ,ואז נזכרתי במאמר שלמדתי במסגרת לימודי התקשורת שבו יוצאת החוקרת קייטי מאיירס כנגד חוקרים ובהן אנט קון שטוענים כי צילומי עירום פוגעים בנשים מאחר ותפקידם של התמונות הוא לרצות את הגברים.

היא טוענת שנשים צריכות לבטא את עצמן ואת המיניות שלהן ולא לפחד לעשות כן מחשש שמא הדבר ייתפס כסוג של משטר ייצוג או לחילופין "החפצה".

אני תומך בנשים שרוצות לבטא את עצמן ומעוניינות לעשות זאת לעיני המצלמה (לא חשוב מהו המיקום), ואני מגנה גברים ונשים שמעדיפים לרדת על הבנות האמיצות הללו שלא מפחדות להתמודד עם כללי החברה שלפיה אישה צריכה להיות יפה וחטובה ולא מלאה חלילה.

כך למשל, לפני מספר שנים הצטלמה הדוגמנית זוהר וסילובסקי בביקיני על שפת-הים כדי להראות שגם נשים מלאות יכולות ללבוש בגד-ים דקיק .

צריך להחמיא לה על האומץ ולעשות קמפיין אופנתי בכיכובה.

למרות שנמאס לי לפעמים לראות את התמונות הללו,אני מבין שכל תמונה כזו מעצימה נשים ונותנת להן לבטא את עצמן על הבמה המרכזית.