בימים קשים  של מלחמה וחום אימים, מצטופפים  ילדים והוריהם לפני שערי תיאטרון "גשר" לחזות ב"מסעות אודיסאוס".

רועי חן    שכתב את ההצגה  בהשראת  הומרוס:"מצאתי  במיתוס העתיק הזה  שהכל בעצם מתחיל  מסיפור משפחתי: אבא,אמא ובן. האבא אחרי נצחון במלחמת טרויה צריך היה לחזור הביתה אבל האירועים שקרו לו ולצוותו גרמו להם  לשוב רק כעבור 10 שנים. הבנתי  שבידי לא רק סיפור על מלחמות ואיתני טבע  אלא על געגועים אנושיים לחזור הביתה.

    ההצגה נפתחת בתמונה שמיטת הילד טלמכוס הוא טל, תופסת  את כל  מרחב הבמה. אמא פנלופה ואבא  אודיסאוס עסוקים בריבים תוך שהם מכינים את המזוודה  של אבא שיוצא למלחמה נגד טרויה. טל:"למה אתם רבים כל הזמן ?" ההורים:"אנחנו  לא רבים,אנחנו מתווכחים". (סצנה מוכרת בכל משפחה). טל הולך לישון תוך שהוא מחזיק בספר "האיליאדה והאודיסאה" בעיבוד לילדים וכך הוא יעקוב  אחרי מסעות אביו ומאמין  שבעזרת הגעגועים  הוא יצליח להחזיר את  אביו  מה שיותר מהר.

   בפרק הבא הבמה מקבלת צורת של  ספינה על תרניה,מפרשיה ומלחיה הלבושים   בתלבושות התקופה :קסדות, שמלות קצרות, ומינעלים מעור ששרוכים  מלפפים את  קיבורות  רגליהם.  בחבורה  ספנים :אלפנור - פחדן מתגעגע לכלבו.  

אאורילוכוס - שקרן מתגעגע לאהובתו. פרימדס - חמום מוח מתגעגע לאמא וכמובן אודיסאוס. 

    אבל יש עוד נוסע שלמעשה  לא שייך  לחבורה : טלמכוס-טל על מיטתו וספרו שילווה אותם ויהיה חלק מהצוות.

    הם מתחילים במסע החזרה  ובדרכם יפגשו  בתחנות יצוריים מיתיים שבתחבולות ובאומץ יתגברו עליהם  ותוך  כדי יתגלה  אופיים האמיתי לחיוב או לשלילה.

     מערת הקיקלופ בעל העין האחת מפחידים אותם אולם דוקא אלפנור שנחשב לפחדן כי לדבריו הוא  נשאר  בבטן  סוס העץ במקום לצאת ולהלחם יחד עם חבריו.   יעמוד מול הקיקלופ ויתקע לעינו  האחת את החליל  שבערב קודם חילל בו לאוזני חבריו.  מעתה  הם שרים לו " אתה הפחדן הכי אמיץ".

    התחנה  הבאה האי של  קירקה. כשהם עולים ליבשה  הרעב ממש  מציק להם  ועוגיות שהם מוצאים   נחשבים בעיניהם כנס שעשו להם האלים. הם מתלבטים לאכול או  לא לאכול. אבל הרעב חזק מהם  ובתמורה הופכים להיות חזירים. רק אודיסאוס מתאפק ולא נופל בפח חיזוריה של שליטת האי. למרות קינטוריה  של  קירקה שפנלופה  אשתו שכחה ממנו וכי יש לה  מחזר .הוא נופל לתנומה חזקה . קירקה מבינה את אומץ לבו של המנהיג וזה משפיע עליה  ולכן היא מורידה  מהמלחים את הכישוף. והם  מתוודים בפניו ואומרים :"אודיסאוס אנחנו מצטערים שהיינו  חמדנים וחזירים"

    פוסידון אל הים מסעיר את הים  אבל  המלחים  במשוטים ומפרשים מסתערים קדימה לעבר ממלכת המתים, השאול.

שם עולים  מהתופת  הצעצועים שלהם  והשירים שהלכו  לאיבוד בילדותם. ואיך יוכלו לצאת בשלום  מהממלכה הזו ?   והספר שבידי טל מורה :"להפליג בדמיון  למחר ולצעוק  אני חי ".

    התחנה הבאה היא אי הסירנות ששירתן  מקסימה כל  שומע וכך הספינות נמשכות לחוף  ומתנפצות  לסלעים. על מנת לא ליפול לסכנה הזו, כולם קושרים  את עצמם  לחבלים וסותמים את אוזניהם. 

   מרחוק כבר מבחינים במגדליה ודגליה של העיר איתקה, וסוף למסעם. כאן טל סוגר את הספר ומכריז :פרק 4 - סוף

    והקהל כמובן מגיב בהתאם  ומחיאות כפיים  עולות מכל שורה. 

    וכאן  המקום לברך את צוות ההצגה,הייצור, האמונים על התפאורה, על התנועה, על התלבושות, התאורה, הבימוי והאיפור.

 האם הברכה "בהצלחה" היא היחידה  לשם כך? ומה עם "תשבור רגל" הנהוגה  לברך  את השחקנים העולים בפעם הראשונה  לשחק את תפקידם. מסתבר שיש עוד  אחת שכך  לימד אותנו  אודיסאוס    לפני ההצגה  והיא  :  MERDE  שפרושה "חרא". אוי לעיניך שכך רואות מילה גסה בתיאטרון ?  אבל  הפירוש הוא שזו ברכה שהיתה נהוגה כשכרכרות  היו מביאים את הקהל לתיאטרון. הסוסים  שהיו מחכים   שעות  לאורחים היו כמובן עושים את צרכיהם במקום. מנהלי התיאטרון   התפללו שיהיו יותר ויותר סוסים   מה שהראה  על מדד ההצלחה למחזה.

   הצוות של  התיאטרון ,כל אחד שלקח חלק בעשיה הוא קליבר במקצועו  וכך  נבראה יצירה מרעננת שמצדיקה  את כל  סוגי המחמאות. ואם לא די בזה  שהרי חוברת צבעונית באה לרענן  את  מה  שחוו הילדים. בה ימצאו  את כל סוגי המשחקים כדי  לתאר  את מהלך המסעות שעברו ביחד עם האודיסאיים :מבוכים וחידונים, תשבצים,מילים בתפזורת, מצא את הבדלים. הכל סובב  סביב הנושא עם ציורים  שובי לב. ואפילו מודל של ספינה שתשוט על גלגלים אחרי שהמספריים ישלפו אותה מהדף. ובנוסף דפים ריקים וחלקים כדי שטל-טלמכוס ואתם תכתבו את הספר האישי שלכם.