בדרך  מהקפיטריה  של מוזיאון תל אביב  לחללי  התצוגה השונים תמיד תמצא קבוצות ילדים העוסקים   ועמלים בעפרונות ובצבעים   לתרגל  את מה  שראו לפני כן באולם הגדול המותאם  לרמה וגילאי ילדים ונוער.

     בחלל הגדול  פרוש שטיח קיר ענקי  שפרטיו  ייראו על ידי אור קטן המצביע  כל פעם על פרט מסוים . באופן כללי השטיח מתאר בעלי חיים שונים הנמצאים  בתוך עולם צימחי  המתגלה בעת צייד. מעבר לשטיח שלטים בהם  מצולמים חיות מעשי המצלמה של מאידר פורטונה, הדס סט, ריצרד ברנס, יואב  בצלאלי ואתור פליג  בו מתוארים חיות שונות וכאלה שאינן  מוכרות מגני החיות שלנו:  בופלו,חד קרן, עטלף פירות.

   אני הרגשתי שאין המוצגים משרתים את הנושא והחוברת שהיתה מצורפת למבקרים לא תמיד היתה ממוקדת.

הכותרת שניתנה לתערוכה "תיאטרון החיות"  יכולה  לרמוז  מדוע  הגיעה המילה תיאטרון לענין החיות. כי  בעבר  אנשים שחיו בערים הגדולות התיחסו לטבע  כאילו  אלוהים כתב מחזה  שחיות וצמחים הם השחקנים הממחיזים את מה שרואות עיניהם.

   לפני כ-400  שנים נפתחו מוזיאוני טבע שמטרתם  היתה לספק את הסקרנות בחברה  המערבית להכיר ולהבין את חיות הבר.

וכאן נכנסת  ההיסטוריה האמנותית  "הדיורמות" מודל  תלת מימדי בגדול או ממוזער המציג את הנושא בסביבתו  הטבעית.

    אנשים בעלי  הון  שלפני היות הקולנוע והריאנוע היו אוספים  מיני מינים  וחפצים שונים ומקימים להם מוזיאונים מינאטוריים פרטיים. הדיורמה הראשונה הומצאה ע"י לואי ז'אק מנדה  דאגר 1787-1851.

    במשך השנים השתכללו ההמצאות כמו ה"זאוטרופ" הסיני  שהומצא במאות הקדומות, שניסה  להמריץ את הסצנה דרך חורים כשהוא  מסובב גלגל, או להקים   toy theater  שהיו נפוצים במשפחות שחפשו  להפיג  את   השעמום של ילדי המשפחה.

   כל ההמצאות האלה   נולדו לפני היות הראינוע.  צרוף אחד  מהמוצגים  האלה יכול היה   להמחיש יותר מאשר  שטיח ענק שכל פעם  מואר ע"י  אלומת אור. 

  יחד עם זאת הילדים שיגיעו אחרי  התצוגה בתוך האולם, מקבלים שיעורים בציור ובדמיון תוך הוראות עבודה  עצמית. 

"אחרי  שסיימתם להסתובב תערוכה  הביטו בבעלי החיים שבשטיח ודמיינו מה עובר עליהם למשל: מדוע  בשטיח יש כלב

שמתואר  בנפרד משאר חבריו. האם חד הקרן אוהב  חושך, מדוע  העטלפים   מעדיפים להיות  בטבע או בגן החיות או במוזיאון,כתבו וציירו את  הסיפורים   שעולים בדעתכם   בעמודים   הריקים  שבחוברת ".