פתח דבר- ההצעה של עורכי פרשן לפתוח ולהצטרף לכתיבה בפינת הכותבים היא הצעה מפתה מאד, אולם ברגע ורוצים לשבת ולפתוח במסע, מתברר כי הבעיה העיקרית היא לבדוק מהיכן מתחילים ומה שמים במרכז העניינים בייחוד כאשר יש הצעה לנושא כמו " חמש תחנות התרבות שלי".

בניגוד למאמר או הבעת דעה על אירוע אקטואליה, בוער או מתמשך, בו אני בטוח כי רבים מאיתנו כותבים בשל יצר תגובה, כתיבה על ההיסטוריה, דרך החשיבה וטעם אישי, מטיל נפח אחר על הצורה בה ניגשים לכתיבה. אני אנסה לעלות כאן בתמציות האפשרית את אשר אני רואה כחיטוב תרבותי או אישיותי ומאחל לכל הכותבים האחרים הצלחה במשימה.

1. הבסיס העיקרי - קיבוץ גלויות = רבגוניות

אני סבור כי תחנת התרבות הראשונה שלי היא בפירוש המקום והמשפחה לה נולדתי:

הורי מייצגים עבורי את תמצית ההתגלמות של דור ראשון לשואה, ליהודי הנודד, לעליה ציונית עובדת ולרב גוניות תרבותית. אליהם משתייכים, בהקשר התרבותי הישיר, חלקים צנועים אחרים מהמשפחה ובייחוד החֶבְרָה אשר איתה הם חיו לאורך שנים ארוכות ואשר חולקת עימם חלק נרחב מהיסטורית ההגירה וההתיישבות בארץ של הורי.

כיצד כל זה משפיע עלי? מבלי להיכנס לכל הפרטים הקטנים (אני כבר כותב מספר שנים בנושא): אבי נולד וגדל בגרמניה למשפחה חצי אריסטוקראטית חצי אינטלקטואלית עם רוח ציונות במפרשים, כבר בבית הוריו למד לדבר צרפתית ואנגלית מעבר לשפת האם , גרמנית, ובאותה מידה יצא משם ספוג רוח תרבותית מערבית כאשר קריאה, כתיבה, אהבת מוסיקה וכל אמצעי אומנותי אחר היה חלק ניכר מה"שק" אותו סחב והביא עימו.

אחרי טלטלות מלחמה לא מעטות, בייחוד בצרפת אחרי הגירוש מגרמניה, הגיע לשוויץ ושם, שוב לאחר מספר תחנות צורף לבית "ילדים" שם פגש את אשר תהיה אימי ועוד חלק נרחב מהחברים אשר עלו יחדיו לא"י ובנו עמם מחדש וביחד חיים חדשים.

אימי נולדה בפולין למשפחה הרבה יותר צנועה ומסורתית, אשר חיפוש אחרי פרנסה ויציאה מסכנת גיוס לצבא, עברה ראשית לבלגיה ולאחר מכן לפריז, שם בעצם עוצבה אימי בתוך השפה הצרפתית בבית הספר וברחוב  והשפה האידית בביתה. גם היא מגיעה בזמן המלחמה לשוויץ ולאחר מספר תחנות מגיעה לאותו "בית ילדים" (לפני אבי).

ביחד ועם כל הקבוצה, אשר עברו, באותה מסגרת, הכשרה להתיישבות חקלאית ציונית בנוסף לשמירה על ערכי תרבות יהודיים ואירופאים, הם עולים לארץ במאי 1945 עם האוניה הלגאלית הראשונה, "פלוס-אולטרה" (עליה- ואלנסיה. דבר, י"א בתמוז תש"ה, 22 ביוני 1945, עמ' 2

('הטור השביעי') חתום: נתן א.

שיר בעקבות ידיעה בעתון ש"באניה 'פלוס-אולטרה' מואלנסיה, שהביאה עולים לחיפה, נולדה תינוקת ונקרא שמה 'עליה-ולנסיה'".
חזר ונדפס ב'הטור השביעי' (תש"ח), עמ' 118־120; ב'הטור השביעי', עד תשי"ד (תשכ"ב), עמ' 94־96; ב'הטור השביעי', ספר ראשון (תשל"ב), עמ' 94־96 וב'הטור השביעי תש"ח' (מהדורה מחודשת), עמ' 117־119).

רוב החברים דברו את השפה הצרפתית למרות ומקור מוצאם היה לעיתים אחר, לכן בחרו בני הקבוצה ככל והורי כפרט בשפה הצרפתית כשפת תרבות ודיבור מעבר לשפה העברית אותה הם למדו במהרה.

אם כך, התחנה התרבותית הראשונה שלי ספוגה באווירה של אותם אנשים יקרים אשר גם פעלו לשיקום עצמם ובניית המדינה וגם שמרו על ערכי תרבות אירופאים כאשר השפה הצרפתית, שיריה, סופריה, וכל הקשור לתרבותה ההיסטורית והאומנותית, מלווה אותם ואותי עד היום.

אך זה לא הכל באותו הקשר, שני הורי שלטו בריבוי שפות (חיבור בין יהודי נודד לצמא לידע ) אהבו לשמוע , מעבר לתרבות הצרפתית, מוזיקה מכל הסוגים כאשר על המוסיקה הקלאסית ניתן דגש מיוחד. אבי נעשה מאוחר יותר לבלשן במספר שפות והידע הרב שלו בתחום ההומאני ושל אימי בתחומים הטכניים דווקא, העשירו אותנו הילדים בשני הכוונים.

כך יוצא כי בסיס ההשפעה התרבותית עלי היא בפירוש החיבור בין בית מאד הומניסטי מחד לאנשי עבודה קשה מאידך, כאשר האידיאולוגיה חייבת להיות בסיס לחיים אך מסיסמאות יש להיזהר כ-מאֵש..

2. לצמוח כצבר

להיוולד בחדרה בתקופה בה לכולם היה אותו מצב כלכלי, רכב למשפחה אחת מעשרים , ארון מקרר על בלוקים מקרח עם עגלה מובלת ע"י פרד אשר העגלון דוחף לו מכות רצח וכך גם החלבן עם חמורו, זו תמונה אשר מאד קשה להעביר לזה אשר לא חווה זאת.

הילדים משחקים ברחוב לא סלול ועוזרים לכבס כביסה עם מכונה כמעט ידנית-

לעבור לגור בנתניה ולהמשיך לגדול כבדיוק כמו אשר מתואר בשיר השכונה, את זה אפשר לחלוק רק עם החברים איתם זה נעשה.

בגיל שנה לשמור תמונה ברורה ממלחמת סיני ובגיל 12 להיות פעיל בחפירת שוחות מגן כהכנה למלחמת ששת הימים, לראות את המטוס הסורי מפציץ לכל אורך רח' הרצל  בנתניה. לספוג את הויכוחים הסוערים של בעד ונגד א"י השלימה. להתכונן לשרות צבאי לעשות נסיעה ארוכה בטרמפים עם תרמיל במערב אירופה, לחזור ולהשתתף במלחמת יום-כיפורים.

כל אלה מהווים תחנה ארוכה אך שיעור מאלף, בלי מפנה בחציבת אישיותי ותרבותי.

3. שהייה בחו"ל

בביקור הראשון שלי בחו"ל, לפני הצבא, הכרתי בשוויץ את רעייתי לעתיד, כן, יש קשר לעובדה כי הורי היו פליטים שם, כך, מיד אחרי השירות הצבאי ואחרי חיזור של חמש שנים מעבר ליבשות, הצטרפתי אליה על מנת ותסיים את לימודיה. התכנית הייתה להישאר כשלש שנים אך דברים לעיתים מתגלגלים אחרת.

למרות געגועי העמוקים לארץ המובטחת, איני יכול לומר כי השהות שלי שם במשך 12 שנה, לעיתים כואבות, לא השפיע עלי תרבותית, השפה הצרפתית הפכה כמעט לשפה בה אני חולם גם עתה אחרי 20 שנה מאז חזרתי ארצה, הגישה לאירועי תרבות ,הייתה בלי סוף, קונצרטים קלאסיים, תיאטראות, אולם אופרה, פסטיבלי אביב קיץ וסתיו של מוסיקה, קולנוע  תיאטרון, רוק, פופ וכל שאר בשר. טלוויזיה שחור לבן סיפקה את צרכינו פעם או פעמים בשבוע.

עבודה, גם שלי וגם של רעייתי, במקומות איכותיים. סובלנות אין סוף בהרבה תחומים למרות גם איזה ניתוק של חלק מהתושבים מהסביבה. כל אלו משאירים חותם ובסיס לחשיבה בכל תחום עד עתה.לא אסתיר כי יש ימים בהם אני מצטער על הצעד של החזרה לארץ, אותה מצאתי לאחר שינוי השלטון בה, כארץ פראית ומנוכרת, בה התרבות הנגישה לקהל הרחב, שואפת למכנה המשותף הנמוך ביותר ולכן אני יוצא כמעט כל שנה לחו"ל ע"מ לנשום קצת אוירה אחרת במחיר של חובות נגררים כמעט באופן קבוע , אבל מה לעשות, אנו חיים רק פעם אחת!

4. קריאה,כתיבה, נגינה והאזנה

מאז ילדותי הרכה, חונכתי וגם אימצתי את האהבה לקריאה מרובה, שמיעת מוזיקה מכל סוג, נגינה אמיתית באה דווקא בגיל  מאוחר מאד כאשר אני ממוקד יותר בנגינת ברוק.

ספרים כמו -שורשים, כעוף החול, עלובי החיים (גרסה מליאה בצרפתית), מישהו לרוץ איתו ועוד הרבה אשר ביניהם אני חוזר לקרוא בסבב שני ושלישי כל מספר שנים מחדש. גם קומיקס מבתי היוצר הבלגיים, דרכם שיפרתי מאוד את השליטה בשפה הצרפתית.

מוזיקה קלאסית- באך , מוצארט בטהובן ,צייקובסקי, רימסקי קורסקוב, רוול ועוד רבים אחרים , מרגיעים אותי  כל אימת ואני זקוק להם.

שנסונים צרפתים-- פופולארים כמו גם אינטלקטואלים, מאדית פיאף דרך ז'אק ברל , לאו פרה, מוסטקי ועוד אך לא מיריי בבקשה.

מוזיקה ישראלית מכל התקופות רך ללא הליכה לתחרויות צעקות של אפי נצר עם כל הכבוד.

ציירים מכל כיוון או תקופה עם קושי מסוים בחלק מהסוריאליסטיים.

5. החיים

כל היתר זה החיים השוטפים אותי כ-צונאמי ואשר מכתיבים לנו גם את דרך חשיבתנו וגם את התפתחות תרבותנו. ללכת עם הזרם זה לעיתים לוותר על הקדוש מכל , ללכת נגד זה להיות תשוש אך שלם .

אלה רק חמישה נקודות חשובות מתוך רבות אחרות, למזלי, אשר מעצבים עדיין את תרבותי ודרך חשיבתי.