הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

אומרים חז"ל "הכל תלוי במזל אפילו ספר התורה שבהיכל".יש פעמים מצב ששני ספרי תורה חדשים,שנכתבו בו זמנית ע"י אותו סופר סת"ם מומחה וירא שמיים, האחד נתרם לבית כנסת שיש בו ספרי תורה רבים, והשני נתרם "לבית אבות" ששם הוא הספר תורה היחידי ואין עוד בלתו.

את הספר הראשון מוציאים לקרא בו לפני קהל, אולי ביום האזכרה של מי שתרם אותו,יתכן שבחג שמחת תורה ,שאז מוציאים את כל הספרים מההיכל, זוכה גם הוא בשימוש כל שהוא.

ואילו את הספר השני מוציאים לפחות 4 פעמים בשבוע .מחבקים, מנשקים,מגביהים ומגוללים.

בימי "חג החנוכה" יום יום מוציאים  ומשתמשים בו למכביר.

על כך אמרו חז"ל "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל",דברי חז"ל אלו נאמרו ביחס לחג החנוכה, גם לחג החנוכה משחק המזל,אין לחג זה שום אזכור לא בתורה לא בנביא, לא בכתובים.

אין לחג החנוכה "מסכת" משלו, הוא מוזכר כבדרך אגב במסכת בבא קמא, לגבי נר חנוכה בפתח החנות, הוא מוזכר במסכת שבת בפרק ב' במה מדליקין,שם הגמרא דנה אודות נרות שבת,אז דרך אגב שואלת הגמרא מאי חנוכה?

למרות כל זאת, איזה מזל מיוחד יש לחג הזה!! הוא נחוג בכל העולם היהודי כולו ללא יוצא מן הכלל, כולם מציינים את חג החנוכה,דתיים ושאינם כאחד, כולם בחג הזה "מהדרין מן המהדרין",מדליקים ומוסיפים מנר ראשון ועד לשמיני.

קיים צורך אמיתי לחקור ולהבין, מהו סודו של "חג החנוכה", על הצלחתו בכל חלקי ורובדי העם היהודי? כדי להבין את סוד החג עלינו להתבונן במה שמתרחש בבתים יהודיים רבים ברחבי העולם הנמצאים על סף "התבוללות",בתים אשר בסלון ביתם ,דולק ומואר עץ אשוח מקושט,בדומה לעץ המואר הנמצא בבית השכן הנוכרי. אך למרות הניתוק והניכור של אותם יהודים למורשם היהודית, ניצבת חנוכיה דולקת ומוארת ,זוהרת בנרותיה.

כאן בא לידי ביטוי כוחו של חג החנוכה,המושרש לא רק בקרב יהודים שומרי מסורת,אלא גם בקרב אלה שאומרים בפה מלא, שהם נמצאים בפלנטה שונה ואחרת,יהודים אשר נגע "ההתבוללות" פגע בהם. למרות הכל הם יגידו "הפי חנוכה",מחג החנוכה הם אינם נפרדים,בתוך תוכם הם מבינים "שחנוכה" הוא לא רק חג המסמל את מה שקרה בעבר,אלא הוא חג עם משמעות חינוכית עמוקה לדור הנוכחי ולבאים אחריו.

לעומת חגים אחרים, שבקרב היהודים הללו הם נחלת העבר,הם מהווים פרקים בהיסטוריה של עם ישראל,חגים שהם מעדיפים לשכוח. את חג החנוכה גם אם הם לא יודו בפה מלה,הוא מהווה את חגם של אותם יהודים אשר נמצאים במאבק החזיתי מול ההתבוללות,ובראש דאגתם ניצב משהו איום ונורא  המאיים על הישרדותו של העם היהודי.

באירועי חנוכה בעבר,מתתיהו לא נלחם רק ביוונים ,אלא אדרבה ,הוא ובניו נלחמו ביתר שאת "בהתיוונות"  בהתבוללות ,בתרבות יוון ההליניסטית , כך גם היהודים שבנם כבר לא נשוי ל"פנינה",אלא ל"כריסטינה", לגביהם המאבק שאותו ניהל מתתיהו בעבר, הוא זהה למאבקם הנוכחי, החרדה להמשך השושלת והזהות היהודית של בני ביתם ומשפחתם,למרות ריחוקם מהדת, משאת נפשם היא שילדיהם ישארו יהודים. חג החנוכה נותן להם את תעצומות הנפש והכוח לגזור גזירה שווה על מלחמת הקיום שהייתה בעבר, עם מלחמת ההישרדות הנוכחית.

המילה-מ.כ.ב.י.- המסמלת את "מי כמוך באלים ה'" היא אינה מסמלת רק את מלחמת הקיום ,לעצמאות וריבונות זו או אחרת,אלא, זו הייתה מלחמה בתרבות,בפולחן הספורט ויופי הגוף,אותה ניהלו מתתיהו ובניו בהכריזם בפני כל,"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

נשאלת השאלה במה זכה מתתיהו להירשם בדפי ההיסטוריה כ"מיתוס"בקרב עם ישראל?

מי מאתנו מתייחד יום או שמונה ימים עם אישים דגולים בהיסטוריה היהודית לדורותיה?

התשובה לזאת היא "ובניו" הדגש על "ובניו", היכן מוצאים חמישה בנים נפלאים כאלה ,שממשיכים את החינוך והמסורת שהנחיל להם אביהם , היוונים לא רצו לפגוע בהם גופנית, הם יכלו להיות גדולי עולם ע"י התחברותם לתרבות היוונית אשר שלטה בכל פינת רחוב ,ומה יותר פשוט היה  להתנתק מאביהם ולומר לו ,אבא אתה חי עם דעות ישנות , אנחנו רוצים להשתחרר לעולם הנאור,להתקדם עם העולם המודרני, לחיות עם קצב החיים של התקופה, לפתח קריירות אדירות,בתחום הצבאי והמדיני.

הם מוותרים על כל מנעמי השלטון היווני והם יוצאים למלחמה על מה? על שבת,על כשרות,על לימוד תורה ועל המילה. הם הולכים אחר אביהם ,בהניפו את החרב ואת נס המרד,באמרו " מי לה' אלי", חמשת בניו מתלכדים סביבו כאגרוף כמוץ ומכריזים-מ.כ.ב.י.-

"מי כמוך באלים ה'",הם יוצאים במסירת נפש לקרב שחלקם הגדול לא חוזר ממנו חי. אך הנותרים מנהיגים את העם ומקימים את מלכות בית חשמונאי ועומדים שכם אחד עם אביהם ואינם נוטשים אותו ואת דרכו החינוכית הערכית, אשר הוריש והנחיל להם , כל זה קורה "בחנוכה" בחג ה"חינוך" והמיסוד של  המורשת והזהות היהודית לדורותיה.