"דמותו של יעקב אבינו - בחיר האבות"

על הפסוק "ולא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך" מתייחס התלמוד במסכת ברכות ואומר כל הקורא לאברהם אברם עובר על הציווי "ולא יקרא עוד שמך אברם" שואלת על כך בגמרא: האם מי שקורא ליעקב יעקב ולא ישראל עובר על הציווי של "ולא יקרא שמך עוד יעקב".

עונה על כך בגמרא שיש שוני בין שמו של אברהם לשמו של יעקב כי אצל אברהם מאז ששונה שמו, הוא נקרא בתורה רק בשם החדש "אברהם" לא כן אצל יעקב שלמרות ששמו שונה "לישראל" הוא נקרא גם בשם "יעקב". הדבר מעורר תמיהה, אם יעקב נחשב לבחיר האבות מדוע ישנה זילות כל שהיא בשמו? את התשובה להקדמה זו נמצא במובאות הבאות המדגמאות את דמותו של יעקב.

נאמר בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פח עמוד א

אמר רבי אליעזר: מאי דכתיב, ישעיהו ב' והלכו עמים רבים ואמרו "לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב" וגו', אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר, בראשית כ"ב, "אשר יאמר היום בהר ה' יראה", ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר, בראשית כ"ד, "ויצא יצחק לשוח בשדה". אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר , בראשית כ"ח, "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל".

כאן אנו רואים את כוחו הסגולי של יעקב על פני אברהם ויצחק שבאותו המקום בו התפללו אבותיו הנקרא הר המוריה אצל אברהם ושדה אצל יצחק, יעקב ידע כיצד לקחת את המקום המקודש ושם להתחיל את בניינו של עם ישראל לדורותיו, כפי שמעיר על כך התורה תמימה. הערות בראשית פרק כ"ח הערה י"ט. האי בית אל אינו הסמוך לעי שנזכר ביהושע ז', אלא ירושלים, ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית אל, והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם (ס"פ וירא) והיא שדה שהתפלל בה יצחק (ס"פ חיי שרה), והכוונה לא כאברהם ויצחק שקבעו תפלתם בהר ובשדה שהם מקומות דרור ואינם מכובדים, אלא כיעקב שקבע תפלתו בבית שהוא מקום משומר ומכובד. כך פרשו המפרשים, אבל לא נתבאר לי הענין יפה, שהרי מצינו בכ"מ שם הר ביחס לשם המעלה בכבוד גדול, הר ציון, הר הקודש, ולמה זה פיחת כאן מעלת שם זה. ולכן לולא דברי המפרשים נראה שכוונת הגמרא מכוונת למ"ש בזוהר פ' יתרו ס"ט ב' בזה"ל, אל הר ה' דא אברהם, דכתיב ביי אשר יאמר היום בהר ה' יראה, דהא אברהם קרי לי' הר, אל בית ה' דא יעקב דקרא להאי אתר בית, דכתיב אין זה כי אם בית אלהים, ואע"פ דכולא חד דרגא, סליקו לדא מן דא, הר לשאר עממין כד אתאן לאעלא תחות גדפוי, בית- לישראל למהוי עמהון כאתתא בבעלה בדיורא חד בחדוא ורביעא עלייהו כאימא על בנין, ע"כ, הרי מבואר דמעלת בית מהר אינו ביחס הכבוד ופחיתות, אלא דהר מיוחד ליחס הקב"ה עם שאר האומות (ע"ד הכתוב עמים הר יקראו) ובית ליחוסו עם ישראל, יחס קרוב כאיש ואישה, ומכוון יחס כזה בשם בית ע"ש שהאשה נקראת בית כנודע:

אבות האומה במורשתם הנחילו לנו את היכולת לתקשר עם בורא העולם, לעמוד ולבקש על דרכי היום יום כפי שמסבירה הגמרא במסכת ברכות. דף כ,ו עמוד ב' איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום: רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא, ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית- שנאמר, בראשית י"ט, וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר, תהלים ק"ו  ויעמד פינחס ויפלל: יצחק תקן תפלת מנחה- שנאמר, בראשית כ"ד ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר, תהלים ק"ב תפלה לעני כי- יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, יעקב תקן תפלת ערבית- שנאמר, בראשית כ"ח ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר= ירמיהו ז' ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע -בי.

מהי המשמעות של התפילות בזמני היום השונים ומה הן מביעות? המדרשים הבאים מנסים לתת לכך הסברים ופרשנויות:

בראשית רבה (וילנא) פרשה סח ד"ה ט ויפגע במקום

א"ר שמואל בר נחמן כנגד ג' פעמים שהיום משתנה, בערבית צריך אדם לומר יה"ר מלפניך ה' אלהי שתוציאני מאפילה לאורה, בשחרית צ"ל מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מאפילה לאורה, במנחה צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שכשם שזיכיתני לראות חמה בזריחתה כך תזכני לראותה בשקיעתה.

רש"י תהלים פרק צ"ב פסוק ג'

(ג) להגיד בבקר חסדך- בעת הגאולה: ואמונתך בלילות- ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך כל זה נאה וטוב:

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק א ד"ה באותה שעה

להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (תהלים צ"ב ג') "להגיד בבקר חסדך" זה העולם הבא שנמשל כבקרים שנאמר "חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג' כ"ג). ואמונתך בלילות "זה העולם הזה שנמשל בלילות שנאמר "משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל" (ישעיה כ"א, י"א):

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי עמוד 409

ואמונתך בלילות זה העולם הזה שנמשל ללילה שנאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהלים ק"ד), וכי כל חיתו יער לא תרמוש אלא בלילה וביום אינה רומשת כלל? אלא מלמד שעוה"ז נמשל כלילה ומלכי או"ה משולים כחיות שהן רומשות ביער בתוך הלילה (הגלות),

נחזור נא לרגע קט לפתיח של המאמר,ששם  הגמרא מעניקה הסבר,אודות השוני בשמותיהם של יעקב ואברהם. תורת החסידות מנסה לתת הסבר נוסף על דברי הגמרא ומסבירה, שני השמות "יעקב" ו"ישראל" מסמלים שתי דרגות בעבודת הבורא,שתיהן מהוות ערכת חינוך ולמידה , כיצד עובדים את ה' ,בתקופות ובזמנים שונים, ישנם זמנים שבהם יש צורך בעבודת "יעקב" ופעמים יש את הצורך בעבודת "ישראל" ולמרות שעבודת "ישראל" נמצאת ברום המעלה בעבודת ה', היא צריכה להשתלב ולהתמזג עם עבודת "יעקב". קיים שוני מהותי בין שתי הדרגות,דרגת "יעקב" מעידה על זה ,שברכותיו של יצחק,באו אליו ברמיה  "בתחבולות תעשה לך מלחמה" . לעומתה דרגת "ישראל" נמדדת במעלתה על מדרגת "יעקב" בזה שאין השגת הברכות מגיעות אליו באופן של רמאות, אלא "בשררה וגילוי פנים",

ידועה אמרת חז"ל "מעשה אבות סימן לבנים" להשגת הברכות "מטל השמיים ומשמני הארץ" מסרו יעקב ואמו רבקה את נפשם, בעשותם מעשה הנוגד את השקפת עולמם ,יעקב היה צריך לרדת לדיוטה נמוכה בלובשו את בגדי נמרוד, שהמריד את העולם כולו,וכל זאת עשה בשל רצונו להעלות לקדושה את הניצוצות הנמצאות בדברים הארציים.

ממעשהו של יעקב עלנו ללמוד מוסר השכל לדרך וכיוון בעבודת ה' של האדם היהודי, והוא ,כשיהודי עסוק באכילה ושתיה ןצרכים גופניים  עליו לנהוג ברמיה,ללכת למראית עין עם רצון היצר הרע, וכשמגיעים לנקודת המבחן האמיתית,עליו להפוך את היוצרות ולהימנע מלשתף פעולה עמו.

לא כן היא העבודה של "ישראל", מנעמי העולם הגשמיים מטופלים על ידו ברמה של "שררה ושליטה" מלאה, בכל המוטיבים הארציים .

הרמב"ן והרמב"ם נותנים פרשנות דומה בהמשך.....

רמב"ן בראשית פרק מו פסוק ב

(ב) ויאמר יעקב יעקב- אחר שאמר לו השם לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, היה ראוי שיקראנו בשם הנכבד ההוא. וכן הוא נזכר בפרשה הזאת שלש פעמים, אבל קראו יעקב לרמוז כי עתה לא ישור עם אלהים ועם אנשים ויוכל, אבל יהיה בבית עבדים עד שיעלנו גם עלה, כי מעתה הגלות תתחיל בו. וזה טעם ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו (פסוק ח), כי בשם בני ישראל יבאו שמה, כי יפרו הבנים וירבו ויגדל שמם וכבודם, אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם:

ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק נא ד"ה הערה הל"א

כי אלו הארבעה ר"ל האבות ומשה רבינו, התבאר בהם מן ההתאחדות בשם, ר"ל השגתו ואהבתו, מה שהעיד עליו הכתוב, וכן השגחת השם בהם ובזרעם אחריהם גדולה, והיו עם זה מתעסקים בהנהגת בני אדם והרבות ממון ומשתדלים במקנה ובכבוד, הוא אצלי ראיה שהם כשהיו עושים המעשים ההם, לא היו עושים אותם רק באבריהם לבד, ולבותם ודעותם לא יסורו מלפני השם. ויראה לי כי אשר חייב היות אלו הארבעה עומדים על תכלית זה השלמות אצל השם, והשגחתו עליהם מתמדת ואפילו בעת התעסקם להרבות הממון, ר"ל בעת המרעה ועבודת האדמה והנהגת הבית, היה מפני שתכלית כונתם היתה בכל המעשים ההם להתקרב אל הש"י קרבה גדול, כי תכלית כונתם כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, הנה התבאר לך כי כוונת כל השתדלותם היתה לפרסם יחוד השם בעולם ולהיישיר בני אדם לאהבתו, ומפני זה זכו לזאת המדרגה, כי העסקים ההם היו עבודה גדולה גמורה, ואין זאת מדרגה שיחשוב כיוצא בי להיישיר להגיע אליה, אבל המדרגה ההיא אשר קדם זכרה לפני זאת, אפשר להשתדל להגיע אליה בהרגל ההוא אשר זכרנוהו.