"ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו"

מושיעם של ישראל לא נבחר במקרה. לפני שהוטלה עליו שליחות הגאולה, הוכיח את עצמו. משה גדל בבית פרעה, ניתנו לו כל האפשרויות להתבולל, להינצל מן השעבוד והסבל של אחיו, אך הוא פעל בצורה אחרת- "ויצא אל אחיו". משה הזדהה עם הגורל היהודי, הוא לא עמד מרחוק, לא התעלם, וכאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי- "מאחיו"- מיד פרצו ועלו מתוכו רגשות האחווה היהודית. הוא מיהר להתייצב לצד העברי המוכה, הכה את המצרי עד מוות וטמן אותו בחול. משה בוודאי הסתכן והסתבך קשות, אבל לנוכח איש עברי מוכה, לא היו לפניו שיקולים של זהירות ושל חשבון. משה ראה שהעברי המוכה ביד המצרי, אין בו כוח להתנגד למכהו, שהרי הוא עבד מדוכא ומושפל. משה פעל בדרך מהירה והחלטית ובאותו רגע נקבע שהוא יהיה מושיעם של ישראל מיד המצרים. אכן, הנה האיש!

בהמשך נאמר "והנה שני אנשים עברים נצים. ויאמר לרשע: למה תכה רעך? וירא משה ויאמר: אכן נודע הדבר!"(ב' י"ג-י"ד ),נודע "הדבר"- רק עכשיו התברר למשה מדוע בני ישראל כה סובלים בגלות וכיצד הצליחו המצרים לשעבדם. אם יש ביניהם מריבות, עד כדי כך שאיש עברי מכה את רעהו ולאחר מכן יהודי מלשין ומגלה שמשה הרג מצרי- אם זוהי ההתנהגות בקרב בני ישראל אין פלא שהם נתונים בשעבוד ובגלות- "אכן נודע הדבר".