5 תחנות התרבות שלי הן כדלהלן:
ספר הילדים "מחניים" מאת פרנץ מולנר. הספר היחיד בחיי שבכיתי בסופו. זאת התחנה הראשונה.
התחנה השנייה הוא המחזה "ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמט, שלימדני את כוחו ההרסני של הכסף.
תחנה שלישית: לכידת אייכמן ומשפטו. המשפט פרס בפני את העבר, שהורי נמנעו מלהזכירו בבית, מלבד הדלקת נרות ובכי ביום השואה והגבורה. הורי רצו שאגדל כישראלי ללא נפש פגועה.
תחנה רביעית: מעמד קבלת הנשק והשבועה שבצידה, בטכס סיום הטירונות.
תחנה חמישית: היום בו נולד בני - זה היום אשר באמת קלטתי שחיי סיימו פרק ראשון ומתחיל פרק שני. הפרק שבו אין יותר מקום לקלות דעת.