חמש תחנות התרבות שלי מתחילות בהגיעי ארצה לתל-אביב ה"קטנה" בשנת 1948.
תחנה הראשונה היתה קולנוע מוגרבי עם המדרגות המפוארות בחזית, שעל מנת להכנס במוצאי שבת בין כותליו היה צריך לרכוש כרטיס כניסה בתווכו של ספסר. הסרט שהוקן היה " בצהרי היום " עם גרי קופר בתפקיד הראשי.
תחנה השניה שזכורה לי, היה "בית העם " תיאטרון או קולנוע מיושן שאפשר היה בו לפצח גרעינים ולהשליך על הריצפה ואפילו לעשן. במקום הזה ראיתי את התיאטרון "המטאטא" עם השחקנים הגדולים ביותר שהיו אז בארץ ישראל. לאותה תקופה שייך גם בית הקפה "רוול" שנהגנו לשבת בשולחנות שהיו פזורים על מדרכה של רחוב דיזנגוף הסואן. נהגנו לשבת על כוס תה אחד במשך שעות, ולשטוף את העינים בנשות תל-אביב התרות אחרי גברברים לבילוי הערב.
שבתות היו מוקדשות למשחקי כדורגל שהתקיימו במגרש "באסה" (היום בלומפילד) ביפו. בימי שישי בערב היינו מתקהלים על מדרכה של הטיילת הישנה, ומציצים דרך חריץ בברזנט שכיסה את הגדר לבית הקפה של "קמניצר". שם ראיתי ושמעתי את מיטב אומני ישראל הצעירה, כגון: יפה ירקוני, ישראל יצחקי ושמשון בר נוי. ואז יום אחד הופיע כוכב חדש ששר רק בצרפתית. כן ניחשתם, שמו אבי טולדנו.
כפי שאתם מבינים גדלתי ובגרתי עם העיר תל-אביב. אלה שורשי התרבות שלי.