כה נשגב היה מעמד הר סיני, כה מרוממת הייתה קבלת התורה. ההר כולו עשן, קול השופר, אש הלפידים, עמודי האור- שבעת הרקיעים נפתחו לפני בני ישראל. במעמד זה ניתנה לנו התורה, כשלפני כולם נפרשו תרי"ג המצוות המקיפות את כל חיי האדם מעריסתו ועד יומו האחרון. בהר סיני שמעו את הדיברות ובהמשך ביקשו לשמוע ולהבין מה עליהם לעשות על פי התורה שניתנה ממרום.

במה היינו פותחים את מקבץ הדינים? בהלכות השכמת הבוקר? בהלכות תפילה? בהלכות שבת ויו"ט? או שמא בכשרות וטהרה? במה פותחת התורה את מקבץ הדינים?

בפרשת עבד עברי: "כי תקנה עבד עברי". יש לברר- מדוע פתחה דווקא בפרשה זו?

מצווה זו מלמדת אותנו פרק אודות אופיו של העם וחשיבותו הסגולית. זהו שינוי בתפיסת העולם.

אמרו חז"ל: "כל ישראל בני מלכים הם" (שבת ס"ז, ע"א)

מכאן שאין יהודי עבד, שכיר הוא. אמנם לא שכיר יום או שכיר שנה הוא, אלא שכיר לשש שנים. על תקופה זו נאמר: "כי טוב לו עימך" (דברים ט"ו/ט"ז). על האדון לכלכל את עבדו ולדאוג לרווחתו- כי בעניין עבד עברי גם האדון וגם העבד נקראים "בנים אתם לה' אלוקיכם".

בדורנו אמנם בטלה העבדות, אולם רבים כל כך הופכים להיות עבדים מרצונם- עבדים לרמת החיים הגואה, לרכב ולטיול השנתי, עבדים לעבודתם השוחקת והמתישה, עבדים ליתרת החובה ולתשלומי המשכנתא. עבדים מרצון, אך למעשה הינם עובדי כפיה. אין להם פנאי למשפחתם ולילדיהם והנורא מכל- אין להם פנאי אפילו לעצמם!

עליהם לדעת שהפרשה הראשונה לאחר מתן תורה שוללת את דרכם. מיד בתחילת הפרשה מזהירה התורה כי לא זו הדרך, תן חירות לעצמך ! "ואין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה".