מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה...ועצי שִׁטִּים" (שמות כ"ה/ב',ה').

המשכן נעשה מעצי שיטים. שואל על כך רש"י: מהיכן היו להם במדבר עצי שיטים? ומתרץ בהבאת מדרש תנחומא: "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים". המסקנה המתבקשת מדברים אלה היא שחז"ל במדרש תנחומא גורסים שהכוונה בכתוב "עצי שִׁטִּים" היא לעצי ארזים.

בדברי המדרש קיים קושי: לשם מה טרח יעקב והביא שתילי עץ ארז כדי לנטוע אותם במצרים? ויתרה מזו - מדוע עשה כן זמן כה רב לפני היציאה מהגלות? והאם לא היתה לעם ישראל האפשרות להשיג עצים לבניית המשכן על אם הדרך, לאחר צאתם ממצרים?

ההסבר לכך הוא, שמטרתו של יעקב בנטיעת העצים במצרים היתה סימבולית - כדי לתת תקווה לבני ישראל בזמן השיעבוד העתידי. אמנם היתה בידיהם הבטחה לאבות שיצאו מהגלות, אך עצי השיטים (הארזים) שיעקב נטע במצרים, במטרה לקחת אותם כאשר יצאו מהגלות המרה, נטעו בלב העם את האמונה שההבטחה אכן ממשית ועומדת להתקיים. עצם הידיעה שעצים אלה, שהובאו מארץ ישראל, ניטעו שם על מנת שבני ישראל יקחו אותם עימהם ביציאתם לחרות, עודדה אותם ונסכה בהם ביטחון ותקוה לעתיד טוב יותר, דווקא בארץ ישראל - משם הובאו השתילים.

בנוסף, הצדיקים משולים לארזים, כנאמר: "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה" (תהלים צ"ב/יג'). ניתן לומר שכפי שהארזים הובאו למצרים ע"י יעקב הצדיק ואי אפשר להתכחש למקורם - ארץ ישראל, כך גם יעקב, הנחשב ל"ארז", יצר את התקדים בירידתו למצרים שלמרות החושך והגלות, אותה מורשת אבות "ארזית" - ארץ ישראלית, שהנחיל יעקב לבניו תיצור "ארזים" - מנהיגים, בקרב העם כגון: שבט לוי, שלא שועבד, ויתנו לעם את הנחמה והעידוד לקראת שחר חדש בארץ ישראל.