לקוח מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

נומרולוגיה בפרשה:

מצורע הוא אדם החולה באחת ממחלות-העור, והוא נרפא לאחר תהליך 'שיקום' בן 7 ימים. נשאלת השאלה: מדוע אין המצורע מיטהר בבת-אחת? מדוע חולף שבוע ימים מרגע בו החל טקס הטהרה ועד שהוא נרפא סופית?

ראשית, יש לשים לב לכך שלמִסְפָּר 7 יש מעמד מיוחד בפרשת המצורע הן בתהליך בו נקבעת הצרעת, כלומר: טומאת החולה, והן בתהליך בו נקבעת טהרת המצורע. שלא כמו טמא-מת הנטמא בבת אחת, המצורע אינו יודע בוודאות אם הוא טמא או לא, ועליו להמתין 7 ימים ולראות כיצד תתפתח המחלה. הכהן הבודק את החולה לאחר שבוע, מחליט אם מדובר בטמא, או שעדיין אין לקבוע בוודאות את מצבו של החולה, ועל כן יש להמתין 'שבעת ימים שנית'. כלומר: הטומאה נקבעת בהתאם להתפתחות המחלה, והחולה נבחן אחת ל-7 ימים. אם בפעם השלישית אין רואים התפתחות, מוכרז החולה כטהור, אך אם, חלילה, התפתחה המחלה, מוכרז החולה כטמא, ועליו לשבת מחוץ למחנה לבל יטמא את הבאים בקרבתו ולא יעביר את מחלתו.

תהליך הטהרה הוא תהליך 'הפוך', וכשם שהמצורע נטמע במידת ה-7, כך הוא מיטהר במידת ה-7: ב-7 ימים, ב-7 הזיות מים (מעורבים בדם הציפור, ארז ותולעת-שני), וב-7 הזיות שמן. ריבוי שביעיות זה מדגיש את האופי האלוהי של הטומאה והטהרה, כשם שמלמד על הימצאות המחלה או היעדרה.

2 הציפורים בטקס מייצגות 2 גורלות: גורל הציפור החיה וגורל הציפור המתה, הן מסמלות את מעמד האדם הבריא לעומת המצורע (שחז"ל הגדירו: 'חשוב כמת'). 2 הכבשים בטקס מיועדים 1 לאשם ו-1 לחטאת, ואפשר שהם כנגד חטא המיוחס לחולה. טקס הטהרה הסופי מבוצע ביום השמיני, המביע לידה מחודשת של המיטהר, כמו גילוח כל שיערו, וכך עומד המיטהר כתינוק שנולד לפני ה' ולפני הכהן.

כללו של דבר, המִסְפָּרִים בפרשה משקפים תפישה מיוחדת של טומאה וטהרה הכרוכים עם המִסְפָּר 7.

7 הוא מספר אלוהי, והוא המספר המבחין בין הטמא לבין הטהור, בין הקודש לבין החול. המעמד המיוחד של ה-7 בענייני טומאה וטהרה ניכר גם במקומות נוספים בתורה, כגון מועדים בני 7 ימים, 7 קרבנות, 7 הזיות (בטיהור המקדש ביום הכיפורים), ועוד.

                                                                                           פרופ' מאיר בר-אילן

                                                                                          אוניברסיטת "בר-אילן"