בשנים האחרונות אנחנו עדים לעליה משמעותית בתוחלת החיים בישראל - וכתוצאה מכך לעליה במספר המבוגרים באוכלוסיה הכללית.

תוחלת החיים בעולם המערבי עולה בהתמדה מאז מלחמת העולם השניה וממשיכה לעלות. בישראל, כיום כ-10% מהאוכלוסיה הם מבוגרים מעל גיל 65 בעוד שהתחזית לשנת 2030 אותה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה כי 13.7 אחוז מהאוכלוסיה יהיו מבוגרים- עליה משמעותית של 94% כאשר כלל האוכלוסיה בתקופה זו תגדל בכ-  39% בלבד.

נתון נוסף מראה כי מספר בני גיל הזהב הקשישים שגילם מעל 80 שנים יכפיל את עצמו - למעשה מדובר על מעל למיליון מבוגרים במדינת ישראל החל משנת 2020 - עוד כ-10 שנים בלבד!

השאלה הנשאלת היא האם מדינת ישראל והמוסדות הרלוונטים - ביטוח לאומי, קופת חולים, בתי החולים, קרנות הפנסיה והמערך הסוציאלי ערוכים להתמודדות עם העליה המשמעותית במספר הקשישים והצורך להעניק להם תמיכה וטיפול מתאים.

ניתן לאמר כי על הצעירים יהיה לתמוך ולממן את הטיפול בזקנים - יש לזכור שקשישים רבים מעל גיל 80 סובלים מדמנציה (כ-40%), ירידה משמעותית ביכולת התפקוד, זקוקים לעזרה סיעודית, עובדים זרים או לטיפול רפואי יקר.

למעשה בכל העולם המערבי העיניים מופנות ליפן - אשר בה תופעת הזדקנות האוכלוסיה בולטת במיוחד. התחזיות מראות כי ההוצאה לביטוח לאומי ביפן תגדל בשיעור של יותר מ-40% עד לשנת 2015 - ובנוסף מספר הצעירים צפוי לקטון כתוצאה משיעור ילודה נמוך - האם יפן תקרוס כתוצאה מהצורך לממן טיפולים בזקניה?

בישראל, כמו בישראל, אין תכנון ארוך טווח. אומנם העלו את גיל הפרישה והנהיגו חוק פנסיה חובה אולם צעדים אלו אינם מספיקים למתן פתרון מלא לקשישי העתיד - כאשר כל אחד מאיתנו (בתיקווה) יהיה אחד מהם.

דרך נוספת לבחון את עול הטיפול בבני גיל הזהב הוא בחינת מספר האנשים בגיל העבודה - בין גיל 20 לגיל 65 לכל מבוגר מעל גיל 65.

נתונים שפורסמו לגבי יפן (על ידי פייננשל טיימס) מראים כי בעוד בשנת 1950 היו 10 אנשים עובדים לכל מבוגר היום המספר ירד לפחות מ-3.5 אנשים עובדים לכל קשיש ובשנת 2025 התחזית היא כי מספר הצעירים בגיל עבודה לכל קשיש יפחת לכ-1.9. ללא ספק מדובר על עול כבד לעובדים - וכתוצאה מכך הכבדה בשיעור המס, העלאה צפויה נוספת בגיל הפרישה ועוד.

אז מה בעצם ניתן לעשות?

ראשית יש צורך ביצירת תשתית ראויה של שירותים ומוצרים לבני גיל הזהב - עובדי סיעוד, מוסדות שונים כמו בית אבות או דיור מוגן וכן יצירת תשתית רפואית מתאימה.

כמו כן יש צורך בעריכת סקר אקטוארי מקיף ומקצועי לגבי מימון הצרכים העתידיים - ולאור זאת לעדכן את חובת ההפרשות לפנסיה ובדיקה מחודשת של גיל הפרישה מעבודה - ככל שהאנשים עובדים יותר - כך הצורך במימונם בגיל המבוגר פוחת.

יש לזכור שכבר היום נמצאים מעל ל-50,000 עובדים זרים בתחום הסיעוד בישראל - כאשר מספרם עולה בצורה עקבית בכל שנה. מדיניות הקטנת מספר העובדים הזרים אינה פוגעת במספר עובדי הסיעוד הזרים מאחר ולמעשה אין כל הגבלה או מכסה למספרם וכל קשיש אשר עומד במבחני המוסד לביטוח לאומי מבחינה תפקודית ותלות באחרים יכול לקבל היתר העסקת עובד זר. (להרחבה בנושא זה - רשת גיל הזהב - עובדים זרים)

להערכתנו, עד לשנת 2020 מספר העובדים הזרים יעלה על 100,000 - אם המדיניות תשאר כפי שהיא היום.

המאמר באדיבות מרכז מידע גיל הזהב  - המחלקה המקצועית.