לא מוזר בכלל שבארצות אחרות רואים אותנו כמו עם פרימיטיבי שמגיע על גמלים למשרד וכמו האדם הקדמון אוכל בשר שהוא מכין על האש. בכלל לא מפתיע שאנשים בארצות אחרות חושבים שאנחנו פרימיטיבים כי זה מה שאנחנו, אחרת איך אפשר להסביר את ההתנפלות הפראית של מליון נקבות על חנות בגדים שנפתחה בעזריאלי והוכיחה לנו עד כמה שולט בנו יצר העדר ועד כמה אנחנו דומים לחיות.

לפי ההתנפלות אפשר היה לחשוב שכאן בארץ אף פעם לא ראינו בגדים וכדי להתגונן מהקור צימחנו פרוות. אפשר לחשוב היה כי עד היום כולם הסתובבו בסמרטוטים ורק עכשיו, לראשונה, אנחנו רואים מה זה בגדים. מרפקים התעופפו, דחיפות, ילדים נרמסים וכל זה בשביל...סקיני ג'ינס? בארץ הפרימיטיבית שלנו ראו פעם ראשונה סקיני ג'ינס ובגדים פרחוניים. לא נגרם נזק לציוד ולידיעת הנקבות שלא הספיקו, יש מספיק לכולם, ויחדשו את המלאי חמש פעמים ביום, נרגעתם?

זאת לא הייתה ההתנפלות היחידה על פלא עולמי, עוד התנפלות מדהימה הייתה במגזר החרדי, שם אפשר להצדיק את ההתנפלות בכך שזאת פעם ראשונה שהם ראו גלידה. הם כאילו לא מסתובבים בעולם ולא אוספים תרומות כדי שלא יצטרכו לעבוד, הם אף פעם לא ראו גלידה. היו שם דחיפות, תינוקות נרמסו, ילדים איבדו את ההורים ורחמנא ליצלן גברים ונשים התערבבו וכל זה בשביל לטעום גלידה!

מה שכן יאמר לזכותם, הגלידה חולקה בחינם ומכיוון שהם אוכלי חינם אפשר בהחלט להבין את ההתנפלות על הגלידה.

התנפלות נוספת הייתה על איקאה בראשון לציון. גם שם חי עם פרימיטיבי שלא ראה רהיטים מימיו. העם שגר בראשון לציון אף פעם לא היה באיקאה בנתניה, שם האיקאה נמצאת רק תשע שנים והם לא שמעו עליה מעודם. הם אף פעם לא ראו רהיטים, לא ספות ולא שולחנות ולא ארונות. הם ישבו על ארגזי פלסטיק של תנובה והתעטפו בסמרטוטים,  את האוכל הם איכסנו בתוך קרטונים של מקררים  והאיקאה בעירם הייתה הפתעה וחידוש עולמי.

יצר העדר הזה קיים כאן תמיד. כולנו זוכרים את התורים של כמה רחובות כשהגיע אחד מפלאי תבל ושמו בישראל "סלקום" אנשים ישנו על מדרכות, קנו מספרים מתקדמים במאה דולר ואכלו מקופסאות שימורים וכל זה כדי לזכות בנייד שיוציא בהמשך את רוב כספם מהארנק שלהם ויעביר אותו לכיסם של בעלי חברת "סלקום" עד עצם היום הזה הם בוכים, הם מתלוננים וקונים עוד סלקום אחד ועוד אחד לילדים.

העם היושב בציון הוא עם מוזר. התכונה הרווחת בעם היא תכונת יצר העדר. אם מישהו רץ ברחוב, בטוח כי בהמשך יצטרפו עוד מאה איש לריצה בלי לדעת לאן הוא רץ ולמה. אני בעצמי ראיתי כמה השוטרים עובדים קשה כדי לפנות את האנשים מחפץ חשוד. כאן ברגע שנודע על חפץ חשוד, כולם באים לראות אותו וגם משפרים עמדות כמה שקרוב יותר לחפץ.

קהל שלם יכול לעמוד מול רמזור אדום ולחכות לירוק, אבל ברגע שאחד מחליט לעבור באדום, כולם יעברו אחריו. השוטר שעומד בצד השני, מצליח לעצור רק אחד כדי לרשום לו דו"ח, אבל הדו"ח לא נרשם. למה? כי השוטר מקבל את הקביעה, "כולם עברו" וזה נכון. כולם עברו אז אם אי אפשר תפוס את כולם, אין שום סיבה שרק אחד יהיה קורבן.

רק כאן במדינה כשמתרחשת תאונת דרכים, מיד נוצר פקק אדיר. לא מפני שזה חוסם את דרך הנסיעה, אלא מפני שכולם צריכים לראות מה קרה ואיך נראים הקורבנות. כל מכונית מתעכבת למשהו כמו שתי דקות בממוצע ותוך כמה דקות זה הופך לפקק בלתי עביר.

זאת מדינה שבה גם האסונות מגיעים בשלשות. אם נהרגת משפחה בתאונת דרכים, סביר להניח שעוד משפחה תקפח את חייה בערך באותו מקום. אם ילד אחד שותה אלכוהול, סביר להניח כי עד סוף השבוע כל החברים שלו ישתו אלכוהול ולחברים יש עוד חברים וגם להם יש חברים. ככה זה עם סמים, סכינים והסנפת גז מזגנים ודבקים וכל השאר.

אין כאן לאף אחד דעה משלו, מחשבות משלו, או התנהלות משלו. אם מישהו חושב אחרת, או דעתו שונה, מתנפל עליו כל העדר ומכריח אותו לקבל את דעת הרוב ואם לא, אז מוקיעים אותו מהחברה.

מה הפלא שאנחנו נראים כמו משפחת קדמוני בעיני שאר דרי העולם?