"אם תסתכל על המדבר ולא תראה גמל, לא תגיד שזה מדבר", מוחמד אל ואלידי מרמת בקע שבדרום. בעבור הרשויות בישראל הגמל מצטייר כמפגע מסוכן. גמלים רעבים מתרוצצים להם בכבישי הנגב על מנת לאתר מזון וגורמים לסכנה ממשית לנהגים. הגמל מעולם לא קיבל הגדרה של חיה חקלאית או בית גידול סדור למרות הפוטנציאל העצום למנף את החיה הזו כאמצעי כלכלי/תיירותי/חקלאי/תרבותי. ייתכן שישנה איזו שהיא התעלמות, אם פוליטית או לא, מספינת המדבר? האם עצם השיוך של חיה זו לקהילה הבדואית בדרום קובעת את גורלו של הגמל ויחס הרשויות כלפיו? הסרט "דבשת" שעוסק בגמלים ובאנשי המדבר הוא הראשון מבין מספר סרטים של חברת 900 מטר הפקות. הסרט דן בגמל, באנשי הגמלים ובמדבר. נדב בן ישראל ועזרי קידר, הבעלים וההוגים של חברת 900 מטר הפקות, התחילו במסע מדברי אחר שורשי התרבות הבדואית וסמל הגמל. עזרי קידר, מפיק ומנהל פרויקטים ונדב בן ישראל, עורך וידאו, הינם בעלי זיקה חזקה למדבר ולכל פלאיו. השניים מצאו סמל כלכלי, פוליטי, תרבותי והיסטורי. "המטרה הייתה לעשות סרט אומנותי על הגמל. כחלק מהנוף המדברי שמשלב מוזיקה בדואית. עם למידת הנושא מצאנו כי מאז קום המדינה הרשויות מתייחסות לגמל כאוייב. הגמלים גוועים ברעב ונעלמים אט אט מהנוף שלנו", מציג קידר מציאות עגומה כקול קורא במדבר. בן ישראל מצטרף "הגמלים מסתובבים ליד הכביש בגלל המצאות של צמחים גבוהים ליד מקורות המים שמתנקזים לצדי הכביש. אם המדינה היתה מאפשרת לבדואים לרעות את עדרי הגמלים בשטחים רחוקים יותר ומאפשרת בתי גידול, לא הייתה מתעוררת הבעיה בכבישים". הגמל הינו סמל היופי והשגשוג עבור הבדואים. הגמל שימש בעבר ככלי תחבורה מרכזי וכלי תעבורה מסחרי בתקופת הזוהר של דרך המשי ודרך הבשמים. הגמל היווה עבור הבדואים מכלול שלם של אמצעי הישרדות. את בשרו אכלו, את חלב הנאקה שתו ואת גלליו השליכו למדורה כחומר בערה אורגני. אבל עם כניסת כלי הרכב לחיים המודרניים, איבד הגמל את מעמדו הנחשק בעולם הערבי, והמחזה של גמל מעוטר בכל טוב הפך לנשכח. מעבר להיותו סמל תרבותי, הבהמה העצומה הזו, הפכה לכלי פוליטי. מאבק הקביעות של הבדואים, הסתפקות במעט וקביעת עמדתם כחלק בלתי נפרד מהנוף המדברי בדרום הארץ עובר דרך הגמל. מוחמד אל ואלידי מרמת בקע שבנגב, שמשתף פעולה עם חברת 900 מטר בנושא הסרט הדוקומנטרי, מסביר כי הגמל היא חיה שאינה מוכרת על ידי משרד החקלאות כחיית עבודה או חקלאות "הגמלים הכי יפים נמצאים בישראל. השיירה האחרונה מתקופת הנבטים שעברה בדרך הבשמים נותרה בארץ. ולכן הגזעים המשובחים ביותר נמצאים פה. אבל המדינה לא יודעת לשמר אותם או להעריך את מה שיש. צריך להקים שמורה חוקית לגמלים. יש כיום שמורה לא מוכרזת ליד הגבול עם סיני בדיונות יפיפיות אבל זה לא מספיק", מסביר אל ואלידי. "בשנת 1983 היו בארץ כ-21,000 גמלים, כיום לערכתי יש משהו כמו 3,000 פרטים בלבד. היום, אמנם, לכל חוות גמלים יש משהו כמו 20 גמלים, אבל עוד כמה שנים, אם החיה הזו תמשיך להעלם, לא יהיו גמלים. גם לא בחוות תיירות". "בשנת 1948 הוציאה המדינה להורג עדרים של גמלים. המדינה, בפירוש, מנסה להעלים מהנוף את החיה המדברית הזו". מתרעם נדב בן ישראל, שותף בחברת הפקות סרטים 900 מטר הפקות. בן ישראל יחד עם שותפו, עזרי קידר, הקימו בשנת 2008 חברת הפקות עם ניחוח מעט אחר וססגוני. השניים תרו אחר לבם ובחרו להקים חברת הפקות סרטים הרחק ממעוז הסצנה – דווקא במצפה רמון. הדורות החדשים של הבדואים בארץ מתייחסים בצורה מזלזלת וחסרת כבוד אל הגמלים - תופעה שגורמת לאבות אבותיהם להתגלגל בקברם. בשנים האחרונות ישנם מאות מקרים בנגב של תפיסת עדרי גמלים משוטטים על ידי הרשויות, כליאתם והסגרם עד קבלת תשלום קנס מבעל העדר לשחרור גמליו. דבר שמביע בין היתר את יחסם של הבדואים אל החיה שבעבר הייתה כה יקרה עבורם. לאחר ביקורם של קידר ובן ישראל בירדן בחורף 2008 למטרת צילומי הסרט, חזרו השניים נלהבים ובעלי חזון מרחיק לכת. "בירדן יש פריחה מחודשת של התרבות הבדואית סביב הגמלים. הירדנים הקימו מתקן מרוצי גמלים בעלות של 5 מיליון דולר. הגמלים, שהוזנחו עד היום, זוכים לעדנה מחודשת", מסביר בן ישראל בהתלהבות. השניים זכו לראות החזרת עטרה ליושנה, יחד עם עוד עשרות אלפי תיירים מאירופה, מהעולם הערבי ומארה"ב. מרוצי גמלים הפכו לסצנה ססגונית ואופנתית בקרב העולם הערבי. בירדן למשל 300 גמלים מצליחים לבדר כ-5,000 אלפי צופים שבאים להשקיף על מרוצים לאומיים ובינלאומיים. "הירדנים הצליחו למנף את הדבר הזה לכלי כלכלי מדהים. ובארץ, לעומת זאת, הצליחו לחרב את זה", אומר קידר. מרוצים מסוג זה מתקיימים בכל העולם הערבי – מצרים, עומאן, דובאי וערב הסעודית. ירידי גמלים מתרחשים כיום ברחבי העולם הערבי, מחצי האי ערב ועד מרוקו. בסיני ובירדן הסמוכות היריד הוא למעשה חפלה ענקית - חגיגה של תרבות בדואית הפתוחה לקהל הרחב בה מתקיימים מרוצים, תחרויות שונות, מופעי ראווה, מסחר, והרבה פולקלור. לקראת היריד מוקמים אוהלי ענק ואלפי צופים סוחרים, רוכבים, מאלפים ומגדלי גמלים מתאספים בכדי לחגוג אירוע של אחווה, כבוד, שלום, שמחה ומסורת. קידר ובן ישראל החליטו לקדם את פרויקט מרוץ הגמלים יחד עם מוחמד אל ואלידי ששם לו למטרה ל"טהר" את שמו של הגמל ולהחזיר לו את היוקרה והמעמד שהתמוסס ברבות השנים. "מרוץ גמלים זה ספורט בשבילי. המרוץ גמלים בירדן הוא הספורט הראשון בין ישראל-ירדן וזה מרגש אותי. הירדנים אירחו אותנו בצורה יפה ומכובדת ואני רוצה לגמול להם. אני רוצה שלום אמיתי. וזה יעבור דרך ספורט גמלים". אל ואלידי מספר כי יש הענות גדולה בארץ לארוע מסוג זה "עשינו לפני 6 שנים פסטיבל גמלים ולא פירסמנו. עבר מפה לאוזן. הגיעו משהו כמו 3,500 איש. אם נקים מרוץ בינלאומי שיגיעו אלינו נציגויות מהעולם הערבי, זה יהיה ספורט מבוקש ומעניין". המוהיקני האחרון פרויקט הקמת מרוץ גמלים בישראל יעמוד במרכז הסרט הדוקמנטרי שעליו קידר ובן ישראל עמלים בימים אלה. שני השותפים פנו למשרד תרבות, מדע וספורט למועצה מקומית רמת נגב, לרשות לפיתוח הנגב ולמועצה מקומית מצפה רמון. האחרונה הביעה התלהבות יתרה ודינה דיין, ראש מחלקת תיירות במועצת מצפה רמון, העניקה אישור עקרוני לערוך את המירוץ הבינלאומי הראשון על גבי שטח שהוכשר עבור שדה תעופה ליד צומת מישור הרוחות כ-8 קילומטרים ממצפה רמון. "הכוונה שהדבר הזה יהפוך למסורת שנתית. אירוע תרבותי של מצפה רמון בהשקעה של כחצי מיליון שקל", מסביר קידר, "ללא דמי כניסה, חופשי לקהל הרחב, גם יהודים וגם ערבים. ארוע של אחווה ודו קיום שרלוונטי גם לאוכלוסיה מחוץ לנגב". מהות הרעיון היא להביא אנשים גם מירדן ולשם כך החלו השניים בערוץ שיתוף פעולה עם רשות אזור הסחר החופשי של עקבה. מעבר למרוץ עצמו, מתוכננות תחרויות יופי של הגמלים, הופעות מוזיקליות משותפות (יהודי-בדואי) ושוק בדואי בשיתוף עם מצפה רמון. אסי גבעתי משוטי הנבואה התמנה למנהל האומנותי של הפסטיבל. השניים לא מתמהמהים ומתכננים את הארוע כבר לספטמבר-אוקטובר 2010. "מבחינתנו, הבדואים הם המוהיקנים האחרונים של תרבות שהולכת ונעלמת בארץ. יש כאן אוכלוסיה שלמה שמשתוקקת לכבד את מסורת העבר של אדמותיהם ורוצה לתת תקווה לדורות הבאים. דרך ארוע כזה, יש אפשרות לתת מקום לשאיפה הזו. ולנו יש רצון ומוטיבציה לתעד דבר מופלא שכזה", מבאר בן ישראל. "ישנה התחזקות כלכלית מדהימה בצד הערבי. ואנחנו לא מצליחים להבין איך מדינת ישראל בוחרת לוותר על מנוף כלכלי תיירותי עצום שכזה". הסרט "דבשת" שעוסק בגמלים ובאנשי המדבר הוא הראשון מבין מספר סרטים של חברת 900 מטר הפקות. קידר ובן ישראל מקדמים עוד כמה נושאים שקרובים ללבם. "מקום לדאגה" הינו סרט דוקמנטרי על אלימות ילדים במשפחה, "אין מקום לצדק", סרט דוקומנטרי על אביגדור יוספין ממקימי מערך המודיעין הישראלי, סרט דוקמונטרי על מצפה רמון וסרט דוקמונטרי על ציידים במונגוליה שמאלפים עייטים לצד שועלים. שני האדיאליסטים הגיעו למצפה רמון עם הרבה חזון ומקצועיות. בן ישראל נמצא במצפה רמון מזה 8 שנים וקידר הגיע לפני כשנה. השניים הקימו חברת הפקות סרטים דוקמונטריים, תעודיים ותדמית לחברות מתוך כוונה עסקית, אך מלווה בחזון. "לא באנו ליישב את הנגב, באנו לשבת במקום שנעים בו והפשטות מטיבה עימו", מסביר קידר. אמנם השניים לא רואים עצמם מממשיכי דרכו של בן גוריון, אך בהחלט מגדירים עצמם כחלוצים. "לפני 10 שנים לצאת מתל אביב ולהקים חברת הפקות היה דבר הזייתי ובלתי אפשרי. היום, הודות לאינטרנט, עלויות נמוכות של הציוד ואפשרות העסקת פרילנסרים אין שום בעיה להקים חברה איפה שרק רוצים. ואנחנו בחרנו במצפה רמון", אומר קידר. השניים נפגשו בלב ליבה של התעשייה, משרדי JCS בתל אביב. קידר ניהל פרויקטים עבור חברת בת של JCS ובן ישראל הינו עורך וידאו משנת 2002 שעבד כפרילנס עם החברות הגדולות בתעשייה. קידר התריס בבן ישראל כי הוא מפריע לו בעודם עומדים כמול פקידת הקבלה במשרדים. משם התגלגלו השניים לשיחה שהובילה לפתיחה משותפת של עסק עצמאי שניזון מהאג'נדות של השניים. עסק בלי בוסים ובלי הכתבות מלמעלה. בשורה התחתונה, אומנות. התוכנית הראשונה המשותפת של השניים הייתה סרט דוקומנטרי על אנשי גמלים, גמל ומדבר. "רציתי משהו אחר", אומר בן ישראל, "לא רציתי יותר את הסאונד של הצעדים המהירים במסדרונות תל אביביים". "תל אביב זה תדר אחר לחלוטין", מצטרף קידר, "נכון שאפשר להרוויח יותר, אבל ההוצאות של העסק והמחייה גם בהתאם. הרגשתי בתל אביב שאני מסתובב סביב הזנב של עצמי, במקום רועש ולא אנושי. הדבר הקסום בחיים פה במצפה רמון שאפשר באמצע היום 'לחתוך' למצוק ולעשות ישיבת קריאייטיב. שאתה פותח חלון אתה רואה מצוק במדבר ולא את עזראלי".