"בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפּוֹל, וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ. עֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב. פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם. הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא".  (משלי י"א/כח'-לא')

לפנינו תקבולות המבטאות את הצלחתו של מי שבוטח בה' ומעריך את הקיים ושומר עליו כראוי עם המציאות. אדם זה מוגדר כאדם נבון ודבריו הם דברי חכמה.

"בוטח בעושרו הוא יפול, וכעלה צדיקים יפרחו" - האדם שהוא חומרי וגשמי במיוחד, בוטח בעושרו וחושב שזה מה שיגן עליו וישמור אותו בחיים מכל משמר, אינו אלא טועה: "הוא יפול" - כמו עלה נובל, בעוד שהצדיקים חדורי האמונה בה' אשר שמים גבול לחומריות ולגשמיות, יפרחו כמו עלה ירוק צעיר ורענן ויצליחו. רק העושים מעשי צדקה בחסד ובוטחים בה' מצליחים.

"עובר ביתו ינחל רוח, ועבד אוויל חכם לב" - מי שזכה ויש לו בית ורכוש אבל הוא פוגע ולא שומר עליהם, אלא מזניח אותם מתוך עצלות ו/או חוסר תבונה, סופו ש"ינחל רוח" - לא יישאר לו דבר מנחלת אבותיו - הוא יפסיד הכל. לעומתו, העבד האוויל - אדם עם מעט תבונה שלא זכה לבית ורכוש ונאלץ להיות עבד לשם פרנסתו ומחייתו, סופו שיזכה להימכר כעבד לחכם לב - איש נבון, שהרי הוא לא חטא באי הוקרת הטוב והכרתו וגם לא ב"לא תשחית" - השחתת דברים ומניעת ההנאה מהם.

"פרי צדיק עץ חיים, ולוקח נפשות חכם" - דברי הצדיק העושה מעשי צדקה וחסד בתבונה, הם כפרי עסיסי ובשל של עץ החיים - עץ בעל חיות ורעננות, פרי שמשיב את נפש אוכלו הנהנה ממנו מאוד. דברי הצדיק הנבון הם כמזון רוחני ואכן אדם זה, שפיו מפיק מרגליות - דברי אמת וחכמה, הוא "לוקח נפשות" אליו, הוא מושך את לב שומעיו שנהנים מדבריו הערכיים ומפנימים אותם. אדם זה הוא חכם - המבין את לב שומעיו, מרתק אותם ומשפיע עליהם שפע טוב למען יישום הדברים בדרך מעשית וכך יזכו להנאה.

 "הן צדיק בארץ ישולם, אף כי רשע וחוטא" - "הן"- אם "צדיק בארץ ישולם" - ייענש על חטאו, על אחת כמה וכמה ש"אף כי רשע וחוטא" - וודאי הרשע, שחטאיו רבים, ייענש. כל החוטאים והסרים מדרך הישר - נענשים.

מסקנה: האמונה לצד עשייה חיובית היא ערובה להצלחה, כאשר היא נובעת מתוך ביטחון בה'. שמירה על הקיים- שמירת רכוש ותחזוקו, שומרת על האדם שבהתנהגותו המוסרית ערכית מצליח במעשיו. בחיים צריך לדעת כיצד לדבר ומה לדבר, שהרי דברי תבונה נקלטים בהנאה