מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת, וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת. מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע, וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא. רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד. תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ, וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע. הלוך (הוֹלֵךְ) אֶת חֲכָמִים וֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ".  (משלי י"ג/טז'-כ').

לפנינו תקבולות ניגודיות, המדגישות את עליונות הפיקחות כדרך חיים, את העובדה שרק שליח נאמן מביא ברכה לשולחו, את חשיבות השמירה של האדם על הצביון הערכי-מוסרי, את עליונותו של האדם החכם והמבין בדרך השגת דברים בחיים ואת היתרון שיש בהמצאות בין אנשים חכמים ונבונים.

"כל ערום יעשה בדעת, וכסיל יפריש איוולת" - כל פיקח, אמון על כך שיעשה את מעשיו בשיקול דעת ובצנעה. הערמומיות כאן נתונה במסגרת החיובית והראויה. לעומתו, הכסיל, שאינו פיקח כלל וכלל, לא יבין להסתיר את מעשיו השליליים, אלא ישטחם לעיני כל - יפרסמם ברבים, מבלי להתבייש. הוא לא מבין שלא כל דבר צריך לחשוף, לדבר ולהראות.

"מלאך רשע יפיל ברע, וציר אמונים מרפא" - שליח (מלאך) רע שהוא רשע, הזומם להרע לשולחו שסמך עליו ובטח בו, סופו שיפול ברעה אשר זמם לעשות לו. לעומתו - שליח נאמן, המכבד את שולחו ומבצע נאמנה את שליחותו, כפי שציווה שולחו - מרפא - מביא ברכה ובריאות לשולחו. בעוד שהשליח הרשע הבלתי אמין, שחפץ בכישלון שולחו וכל היוצא מזה כולל עוגמת נפש מרובה, נכשל בעצמו, יביא השליח הנאמן ברכה והצלחה לשולחו, כולל בריאות וסיפוק בעשיה. הברכה אצל השליח הנאמן היא לשולח ולשליח המבצע את מלאכתו נאמנה.

"ריש וקלון פורע מוסר, ושומר תוכחת יכובד" - עוני ובושה הם סופו של מי שפורק מעליו את עול המוסר. לעומת זאת, המקפיד לשמוע, להקשיב וליישם תוכחת מוסר לתיקון ושיפור מידותיו, יהיה מכובד בעיני הבריות.

"תאווה נהיה תערב לנפש, ותועבת כסילים סור מרע" - משאלה שנתמלאה ונתגשמה בדרך חוקית ומוסרית, ערבה היא לנפש האדם שזכה בכך מתוך חוכמתו ותבונתו. לעומתו, הכלל המוסרי-ערכי, הבסיס של האדם החכם והמבין: "סור מרע" - לסור ולהתרחק מן הרע והרשע, הוא בעיני הכסילים חסרי התבונה המעשית, תועבה. באמצעות ההתרחקות מן הרע וההתקרבות וההתחברות אל הטוב, זוכה המבין עניין בתאווה שמתגשמת. אך האדם שאינו מבין, התאווה אצלו קשורה בתועבה, ואינו בוחל בעשיה שלילית כדי להשיג תאוותו. רק דרך החיוב יוצרת תאווה שנתמלאה בשלמות ללא רבב של שקר ורמיה.

"הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע" - מי שמתחבר עם חכמים ומסתופף בצלם ולומד מתורתם סופו שגם הוא יחכם וידריך אחרים בדרך חיים חיובית ונעלה זו. לעומתו, מי שמתרועע ומתחבר לכסילים, סופו שיהיה כמותם ומצבו יהיה רע וחמור.

מסקנה:

שיקול דעת הוא תנאי קיומי בסיסי של דרך חיים, בכל עניין ועניין, לברכה ולהצלחה. האמינות היא תנאי מעכב ומחייב בחיי חברה תקינים. יש להקשיב לביקורת בונה ומתקנת, תוך יישום מעשי של הסקת מסקנות, הפקת לקחים, שמירה על הצביון הערכי-מוסרי ולהקפיד להתרחק מן הרע ולעשות טוב. כדי להשיג את החוכמה והתבונה, יש להימצא בחברה כזו וללמוד ממנה להתנהג בחכמה ובתבונה.

                                                                                     ד"ר אברהם גוטליב

                                                                                    המרכז ללימודי יסוד ביהדות

                                                                                       אוניברסיטת "בר-אילן"