נכתב על ידי: ד"ר יחיאל שרמן

 מתוך עלון "חוויית השבוע"

אחת מהתופעות המדהימות ביותר ביציאתם ממצרים, טרם בניית העם ולפני הפיכתם של המובילים למנהיגים היתה התנהגותו הנפלאה ובעלת התעוזה של נחשון בן עמינדב. על פי מסורת חז"ל, היה נחשון בן עמינדב הראשון שקפץ לים סוף, בטרם נבקע הים לשניים, ובכך הוכיח את אמונתו בה'. מאז הפך שמו לסמל לראשוניות ולחלוציות. סיפורו של נחשון מובא במשנה: "היה רבי מאיר אומר,כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה". נחשון בן עמינדב, איש אמיץ שלא הוזכר לפני כן במקרא. חז"ל שואלים: האם לאדם נמרץ זה מגיע שיר הלל ושבח על התנהגותו? המעשה היה כמובן בעל ערך מדהים, אך האם זו הדוגמא שצריכה להנחות אותנו בהליכותינו, בהתנהגותנו או בהשפעתנו כמנהיגים מובילים? התנהגותו האמיצה של נחשון בן עמינדב, חשובה, ערכית, מדהימה, אך לא היא הדרך שצריכה להנחותנו בעמלנו החינוכי הערכי והחברתי לבניית עולם טוב ומערכת חינוכית עמוקה ויעילה. העשייה החינוכית בנויה כולה על תכנון, בניית חזון, יעדים ומטרות. בהמשך קיים הצורך החיוני ביותר ביציקת תכנית לתהליך אמיתי, ממושך ואיתן בעוצמתו כדי להפנים את הנלמד, כפי שהרמב"ם מציין על השלב החשוב בחינוך - ההרגל, התרגול, השינון. בצבא נוהגים לעתים לתת פרס על מעשה גבורה, אך אנו יודעים שלמצטיינים בכל פלוגה, בכל גדוד ומצטיין חטיבתי - נבחרים החיילים המצטיינים לאורך זמן. בתחילת עבודתי כמפקח צעיר, הוזמנתי רבות לאירועים במוסדות החינוך. המסיבות, החגיגות, החידונים והתחרויות היו ברמה גבוהה ביותר. לאחר כל מופע, זכה כל בי"ס לקבל מכתב הערכה על ביצוע האירוע המרשים. עם הזמן גיליתי תופעה מדאיגה שהדירה שינה מעיני וגרמה לי לשנות מדרכי זו. התבררה לי תמונה עגומה - חלק מהמוסדות בהם בוצעו האירועים המרשימים הקצו זמן רב להכנת האירוע החד פעמי. אך במקביל זנחו כמעט לחלוטין את הלמידה ההישגית, הערכים והתכנית החברתית. ההתמקדות באירוע המדהים, היתה אל מול חינוך לקוי. שאלתי את עצמי: למי מגיע התהילה, למבצע אירוע חד פעמי או למי שעמל בחינוך ברצינות ובשקדנות לאורך זמן? האם נחשון בן עמינדב זכאי לפרס, או מי שבמשך עשרות שנים הנהיג, השפיע הוביל להישגים במגוון תחומים. האם חוני המעגל על מעשהו הנפלא, בתפילה להורדת הגשמים, זכאי לפרס? או שמא מי שנוטע חרובים שיתנו פריים בעוד שבעים שנה? האם מעשה חד פעמי מבריק, ראוי לכל הכבוד או תורת התמיד? המסקנה היא: האיכויות הטובות ביותר בכל התחומים וכמובן בחינוך, מושגות כאשר קיים השילוב החשוב של יוזמות, חדשנות, עם תהליך ארוך ממושך ועקרוני כדי ליישם הלכה למעשה כל רעיון. לכן, חובה עלינו לעודד את המצטיינים היצירתיים,לטפח בכל כיתה ובכל מוסד את "נחשון בן עמינדב" אך בצמוד אליו את המתמידים לביצוע כל רעיון. עלינו לזכור כי אלה גם אלה ראויים לכל הערכה.