השואה והתת מודע

הפחד ממימוש הזהות היהודית והתגלמותו במציאות

השואה נושא קשה. אילו יכולנו, היינו מעדיפים אולי לדחוק את כל הנושא הקשה הזה לפינה אפלה ונשכחת במוחנו. אך הזכרון צרוב בנו, בתודעתנו, גם אלו מאיתנו שלא היו שם, הם או קרוביהם. השואה הפכה לחלק בלתי נפרד מהזכרון ההיסטורי של כל יהודי, של עם ישראל, ושל האנושות כולה, ועמה - שאלת קיומו של אלוקים.

רבות נכתב ונאמר על נושא מצמרר ומבעית זה, אך הנושא נשאר ביסודו בלתי פתיר ובלתי מובן. הנפש מתקשה לקבל מציאות של רוע אנושי מסוג כזה ובמימדים כאלה. ובכל זאת, זוהי מציאות, ואולי יש לה תכלית, אולי היא נועדה לזעזע את אושיות חיינו ולסמן לנו משהו, להעביר מסר...

כל מי שעסק פעם בעבודת מודעות יודע על כוחו של התת מודע בחיינו, וכיצד, בכל פעם שהמציאות מזמנת לאדם מצב שמעורר בו התנגדות, הרי שככל שגדולה התנגדותו, כן סימן הוא לכך שהדברים נוגעים עמוק בנפשו, בדבר אמיתי הקיים בתוכו. המציאות היא הסדנה הטובה והמדוייקת ביותר לעבודת הנפש של האדם, וכל מה שקורה בה משרת את התפתחותו הרוחנית. היא מציפה פחדים מודחקים וכמו מראה משקפת את רצונותיו העמוקים ביותר. המציאות מאלצת את האדם להתמודד ומקדמת את התפתחותו. כך עבור אדם. כך עבור עם.

הזהות היהודית האישית והקולקטיבית מורכבת מאלמנטיים היסטוריים, רעיוניים, רגשיים ואחרים היוצרים מעין פאזל ייחודי. משמעות המונח "זהות יהודית" עשוי להיות שונה מאדם לאדם. אבל יהא תוכנו של מושג זה אשר יהא, ניתן לומר כי זהות יהודית הינה חלק בלתי נפרד מנפש היהודי באשר הוא. והשאלה היא, מה אנחנו עושים עם זה?

האדם לא תמיד מעוניין לתת ביטוי לכל חלקי נפשו, או בכלל להכיר בהם. קיימת נטייה טבעית להתחמק מהתמודדות עם כל מה שנתפס בתודעתנו כלא נעים, מכביד, מאיים או מפחיד, אנו מגלים התנגדות לכל דבר שמאיים על האגו או על הדימוי העצמי שאנו שואפים לאמץ ולטפח.

מה קורה בנפשו של אדם כשאינו מקבל חלק מאישיותו או אינו מתמודד עם פחד שקיים בו? במונחים פסיכולוגיים קוראים לתופעה זו "הדחקה", מנגנון הגנה שהמח האנושי מיומן בו. כשאדם בורח מהתמודדות עם פחד או מכחיש את קיומו, הפחד לא נעלם. הוא מודחק למגירה אפילה במוחנו, בתודעתנו, וממשיך לחיות שם. אך שם, באפילת התת המודע, ללא אפשרות לטפל בו בצורה מבוקרת, גדל הפחד והופך מפלצתי ומאיים.

הפחד המודחק עשוי להתבטא בחלומות, ביעותי לילה. חלומות עשויים להכיל מידע יקר ערך עבורנו. התנ"ך משופע אירועים סביב חלומות נבואיים. במסורת האינדיאנית, חלום של ילד  עשוי לגלות את ייעודו, וחלומות של בני השבט הם רכיב יסודי בפתרון בעיות חברתיות של השבט כולו. בספר איוב מתואר החלום ככלי של האלוקים להעביר מסר לאדם לצורך תיקון נפשו: "בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב; אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום" (איוב לג, טו-טז). גלי המח הנמדדים בזמן שינה מראים כי המוח החולם פעיל יותר מן המוח הער. חלומות מביאים למוחנו מידע שמנגנוני ההגנה של המח הער מקפידים להסתיר מאיתנו, אך חלק עמוק וחכם בתוכנו דורש שנפסיק את ההתעלמות.  אין זה משנה אם לפי תפיסת עולמנו החלום הוא מסר מאלוקים או מהחלק הגבוה של נשמתי, האני העליון וכד', החלום עשוי להיות מסר של אמת וחכמה. חלומות מסוייטים עשויים לסמן לנו כמו דגל אדום: ראו הוזהרתם, אתם בורחים מעצמכם, יש משהו בתודעתכם שאתם מסרבים להתמודד איתו, והוא גדל במוחכם בצורה מעוותת. החלום מסייע לנו להציף את הפחד אל המודעות ולהפסיק לברוח. כי אי אפשר באמת לברוח מחלקים בנפשנו שלנו. אפשר רק לחיות באופן זמני חיים "נכים" וחלקיים. החלומות באים לעזור לנו ליצור קשר ביננו, החלק המודע שלנו, לבין הרגשות החבויים עמוק בתוכנו, על ידי העברת מסרים מן הלא מודע, על מנת שנוכל לאחד את כל חלקי הווייתנו ולחיות חיים מלאים. 

פחד לא מטופל עשוי להתבטא גם במישור הפיזי של גופנו ממש, תורות הגוף-נפש מפענחות את הקשר המסתורי בין מחלות הגוף ובעיות פיזיות לבין בעיות ותהליכים נפשיים. טכניקות רבות של ריפוי וצמיחה אישית מבוססות על הדיאלוג בין הגוף לנפש ובין הנפש לגוף, והן מציעות דרכים להתגבר אפילו גם על מחלות קשות וסופניות באמצעות טיפול נפשי ורוחני הכולל שיחרור טינה וכעס, התמודדות עם פחדים, קבלה עצמית של כל חלקי אישיותנו וכד'. ""כל היבט בגופי משקף היבט מסוים בעצמיותי שהוחצן מתוך נפשי אל גופי והתגלם בבשר, ואגב כך נפגש עם המאוויים והאתגרים שאני עסוק בהם כל העת" (קן דיכטוואלד, גופנפש).

ולבסוף, וזה הדבר המדהים ביותר, ההחצנה של חלקים בנפש מתרחשת לא רק מן הנפש אל הגוף אלא גם מן הנפש אל המציאות החיצונית לנו, הסובבת אותנו, האירועים ש"קורים" לנו. פחד מודחק בתודעה עשוי להתגשם במציאות ממש, כאשר המציאות מזמנת לנו מצבים המשקפים כמו במראה את פחדינו או את החלקים הבלתי רצויים באישיותנו.  כאשר אנו מתעלמים מהאותות ברבדים השונים (חלום, גוף או אירועים במציאות חיינו) ומניחים לפחד להמשיך לשכון באפלת תודעתנו בלבד, הוא גדל והופך מפלצתי, וגם המציאות הממשית עשוייה להפוך מפלצתית, ממש כמו בסיפורי ילדים (אשר אם תבחנו אותם לעומק אתם עשויים להיוכח כי מרכיב האמת בהם גדול ממה שחשבתם בתחילה...).

אין מדובר ברעיון מודרני בלבד, אלא רעיון שמובא במסורות הקדומות ביותר. איוב המוכה על ידי השטן אומר בנאומו הראשון: "כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבוא לי; לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז" (איוב ג, כה-כו). המציאות הממשית מגלמת תופעות בנפש האדם.

אם כך, לתת המודע של אדם בודד יש כח להשפיע על מציאותו, בדרכים שהוא כלל אינו מודע אליהן. כעת תארו לעצמכם מה יכול להיות כוחו של תת מודע של עם, כיצד פחד והדחקה המשותפים לעם שלם יכולים להשפיע על המציאות הגשמית.  ומנין הרעיון כי העם היהודי חי מתוך הדחקה וחוסר התמודדות עם משמעותה האמיתית של הזהות היהודית? עם ישראל אמור להיות אור לגויים ולהיות סמן להתפתחות רוחנית גבוהה, עם ישראל אמור להיות נערץ על ידי עמים אחרים. נדמה לי שהיינו, ואנו עדיין, רחוקים מהגשמת הייעוד שלנו בעולם. הבריחה מהייעוד שלנו מתבטאת בצורות שונות ואף מנוגדות, למשל אימוץ טוטלי של תרבות זרה, ומן הקצה השני - שימור מסורת אובססיבי תוך הסתגרות והתבודדות. בשני המקרים ההתנהגות אינה מביאה להגשמת ייעודו של העם היהודי בעולם. התנהגות זו מקורה בפחד במקום בהתבוננות מודעת, בחוסר התמודדות עם שאלת הזהות באופן אמיתי ונוקב. הפחד מהתמודדות זו נדחק לקרן זוית התעצם במחשכים בצורה מעוותת, בתודעה האישית והקולקטיבית, ותפס לבסוף צורה מפלצתית במציאות ממש... מפלצת שממנה כבר אי אפשר לברוח.

אם תרצו תוכלו לומר, שאיום ההשמדה שהתהווה במציאות שיקף רצון סמוי ובלתי מודע להשמדה עצמית של זהות יהודית אמיתית. או שההמתה הפיזית שיקפה את ההמתה העצמית הרוחנית שקדמה לה, שנבעה אולי מויתור על הייעוד הגבוה של העם היהודי בעולם. כל תוכן שתתנו לקשר בין התהליכים בתת המודע, של האינדיבידואל והעם, לבין המציאות, יכול להיות קביל ונכון אם הוא נובע מהתבוננות עמוקה.

מהי ההתמודדות "הנכונה" עם הזהות היהודית וכיצד עלינו להגשים את הייעוד שלנו כעם וכפרטים? נדמה שלא נוכל למצוא מענה חד ואחיד. אולם הדגש הוא לא על מציאת "אמת מוחלטת", אלא על ההתמודדות עצמה, בכל רגע ורגע, בכל תקופה ותקופה. כיצד עלי להביא לידי ביטוי את אותו חלק בנפש, "הזהות היהודית" שלי, ומה בדיוק כולל אותו חלק שבנפש, זוהי שאלה שעל כל אדם לשאול, והתשובה לא תאחר לבוא. התשובה שתימצא תהיה אמת עבור שואל השאלה, אבל אין זו בהכרח אמת מוחלטת שמתאימה לכולם. יותר מזה, אין זו בהכרח אמת אחת שמתאימה לאותו אדם תמיד. ה"אמת" עשוייה להשתנות במהלך החיים, בשלבים שונים של התפתחות האישיות והבשלות הנפשית. אבל זו תהיה אמת, משום שהיא נובעת מתהליך של התמודדות, כנות ומודעות, ומתן מקום בריא לכל חלקי הנפש.

השואה נשארת בגדר שאלה שמהדהדת באויר, ללא מענה, שאלה שלא נותנת מנוח. ואולי זו בדיוק המטרה, שלא ננוח מהיגיעה והחיפוש אחר האמת, אחר ייעודנו האישי והקולקטיבי ותכלית חיינו. אותה מציאות, וגם כל אירוע בחיינו, הם סימנים המכוונים אותנו אל נתיב חיינו. עלינו להאמין בכוחו של כל אחד מאיתנו למצוא בתוכו את התשובות גם לשאלות הקשות ביותר, מתוך חיבור אל "האני הגבוה", אל החלק האלוקי שבתוכי, או אל אותה מהות נצחית אינסופית שאינה ניתנת לתיאור. התשובות זמינות אי שם עבורנו.

"קרא לי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם." (ירמיה לג, ג).