קרבות 1948 הופסקו בניצחון מוחץ של ישראל על תוקפיה והקימו 'מעטפת גבול' למה שניקרא "קו-ירוק". ביולי 1949 אולצה

ישראל לחתום על "הסכמי-שביתת-נשק" באי רודוס. ברמה הדיפלומטית ברכו על המוגמר אך השטח המשיך לרחוש והאיבה לישראל

(אז קראו לזה 'פדאיון') הביאה לקרבות סיני (מבצע קדש..). גם אז עצרו בן גוריון בהוראת אזנהואר את צה"ל מלהגיע להכרעה

גמורה. למרות שמושל עזה גנרל דיגווי ששלח לגרדום 3 שנים קודם את עזר וד"ר מרזוק - הי"ד, חתם ב 57' מסמך כניעה יחידי 

בין ישראל לערבים, לא מנע מנאצר להפר כל פיסת נייר כתובה, להזרים כוחות לסיני, לחסום את דרך הים לאילת ולבסוף לגרש את

כח האו"ם מרצועת עזה. ישראל שפרצה את טבעת החנק באקט הגנה עצמית מובהק מצאה עצמה גם מול חוסיין "שעשה-את-חייו"

(זוכרים את חיים הרצוג..?) והתחיל להפגיז את י-ם ואסד שלח טנקים לעבר דן.., ושוב עצרו את ישראל מלהשיג הסכם כניעה

מוחלט. והתמונה חוזרת ב 73' שהבנים נמצאים בחאן ארנבא חצי שעה מדמשק ובקילומטר ה 101 שעתיים מקהיר.., וזה עדיין

נמשך כשכבר הנכדים ואפילו הנינים מתגייסים לחרף נפשם, ופוליטיקאים מסתחבקים עם ערפאת מובראק ברגותי ועוד "שוחרי

ישראל". חייבת להיות הכרעה חד-משמעית כפי שכוחות הברית הכריעו את כוחות הציר והביאו לסיום מלהע"ל השניה.