פרסקה על הקיר / ריקי שחם

הכל זה עניין של תפיסה.

העלבון מניח עצמו להנהל

בתוך קופסה של השרדות.

ויודע כי לרע יש כסות של

צבעים פסטליים

כאילו היו ג'יאוטו.

אבל הוא שוכן על קירות

הקתדרלות

ותובע עלבוני בחסדי

משפט של מעלה.

כי המשפט האמיתי נעשה

באולמות ההיכלות של

שם.

ושם שוכנים מכחולים

וצבעים טבולים

בפרסקות של קיר.

ושם

לצד הקדוש

מונחת קופסה

של כאב.

ריקי שחם.

----------------------------------------------------------------

איתו על הגשר / ריקי שחם

פריס.

סוף החורף? אולי התחלה של משהו שאיני יודעת מה הוא.

ואולי הטרוף יימצא לו מקום של נחמה בגני לוקסמבורג.

ואולי הדמויות הדמוניות ימצאו את מקומם בביבים של המטרו

וימוגו עם חריקת הבלמים של הרכבות התחתיות שנוסעות מהמרכז לפרברים,

מהפרברים למרכז.

ואני על הגשר ויודעת על עוד אחד לפחות שעמד על הגשר והיה נואש.

ואני עייפתי מלחיות את האחת הלא מוכרת

פרי דמיון מעוות של דמון מעווותת.

פריס משנה את הטעם.

לפחות חושבת על יין הבורגון שאני הולכת לשתות

על אותו הגשר שהוא עמד

ויאושו גרם לו לעשות את מה שעשה.

היין מרכך את הנפש

ונותן לשכוח לרגע את האחת שנוצרה במוחה של נשמה חולה.

ריקי שחם

---------------------------------------------------------------------------------

המשתה / ריקי שחם

פריס. קפה בבוסי. אני שותה בירה ויודעת שאני פה ואני חלק ממה שקורה פה.

ואני עכשיו העיר הזאת והיא שלי. ואני נחשפת לפנים שלי מתוך הריקנות שנכפתה עלי מעולם אחר.

ורקבון התודעה הוא נחלתו של הרוע. והשממון נוצר בבית גידול של הכרה רקובה, של גנגרנה בתודעה ושל סרחון של קיום.

ואני עם בירה ופריס שרות שיר של דיאלקטיקה פשוטה וסוקרטס מחזיק לנו את אש התמיד והוא ואני והעיר הולכים לנו לקנות עוד בקבוק של וויסקי בחנות ממול כמנחת אלים.

ריקי שחם