"...רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר ט"ז/ג').

קורח וכל עדתו התייצבו לפני משה ואהרון נרגנים ובפי קורח היו שאלות שמטרתן לשים ללעג את משה המנהיג ואת תורתו. אחת השאלות היתה: "בית מלא ספרים יהא פטור מן המזוזה?" אמר לו משה: "חייב במזוזה!" כאן מצא קורח מקום ללעוג: "וכי שתי פרשיות מהתורה הכתובות במזוזה, שקולות יותר מבית מלא ספרים?!" בטענה זו ביטא קורח את מהות המחלוקת שלו: הוא טען שבני ישראל הם "בית מלא ספרים" - הם כל כך נבונים, מוכשרים וגדולים, כך שאין צורך להוסיף עליהם את קדושת המזוזה או את הנהגתו של משה ואת קדושתם היתרה של אהרון ובניו הכהנים. בדבריו אלה הביא קורח לידי ביטוי את כפירתו באמונה שמשה ואהרון הם שליחיו של ה' ופועלים מטעמו.

אך לא כך : הקב"ה רוצה שגם בבית מלא ספרים תיקבע מזוזה, ושיהיו בעם ישראל כהנים גם אם "כל העדה כולם קדושים".

אך נשאלת השאלה: מדוע באמת לא די ב"בית מלא ספרים" וצריך גם לקבוע מזוזה?

ייחודה של המזוזה, שהיא קבועה בפתח הבית הפונה אל הרחוב. המזוזה מקרינה מקדושתה גם על יושבי הבית וגם על מי שמחוצה לו. כאשר הבית בלבד "מלא ספרים", ייתכן שקדושה זו תישאר רק בתוך הבית, מובדלת מן החיים היומיומיים המתנהלים מחוץ לבית.

זו גם משמעות קדושתם המיוחדת של הכהנים. אמנם "כל העדה כולם קדושים", אך כדי שקדושה זו תהיה גלויה ובעלת השפעה, צריכים להיות בתוך עם ישראל אנשים שכל מהותם היא הקדושה ועבודת המקדש, כהנים המקרינים מקדושתם היתרה על כל עם ישראל ומסייעים לו לקיים את הצו האלקי "קדושים תהיו" - נתינה מן הבית אל החוץ והפצת הקדושה לסביבה.

אהרון הכהן ידוע כאיש שנהג באמצעים הגונים כדי לבצע את תפקידו כראוי. הוא מעולם לא הטיח אשמה בזולתו אלא, נהג ביושר בעצמו ודאג להשכין שלום בין אדם לחברו. בכך שימש אהרון הכהן דוגמא להנהגה אישית וציבורית כאחד. "הווי מתלמידיו של אהרון: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

אתר:   www.h-y1.fav.co.il