משלי שלמה

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

אתר:   www.h-y1.fav.co.il

"לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד, בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ. בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז, וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה. מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה. שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב, לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט. שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב, וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא. פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ. דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן. גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ, אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית".  (משלי י"ח/א'-ט')

לפנינו תקבולות משלימות אודות אופיו השלילי של הכסיל, לעומת אופיו החיובי של החכם.

"לתאוה יבקש נפרד, בכל תושיה יתגלע" - אדם המתבדל מאנשים ומן הציבור, מבקש את מילוי תאוותיו בלבד. האו מעוניין אך ורק בטובתו האישית. הוא לא מקיים את צו התורה בדבר אהבת ישראל: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט/יח'). בדרך שלילית זו הוא בעצם מפר את תקנת הלל הזקן, נשיא הסנהדרין, "אל תפרוש מן הציבור" (מסכת אבות ד'). איש זה מתערב ומתפרץ בדיבורו בכל מקום בו נמצאים אנשי תבונה.

"לא יחפוץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות לבו" - המתבודד הוא למעשה הכסיל חסר התבונה, שמנהל את חייו בנפרד מבלי לחשוב על האחרים. הוא אינו מעוניין ללמוד מהחכמים ממנו ומבטא את מחשבות לבו כאילו היו דברי חכמה. חוסר התבונה של הכסיל, המתבדל, עלולה לדרדר אותו למעשי רשעות, מתוך טיפשות.

"בבוא רשע בא גם בוז, ועם קלון חרפה" - דרכו של רשע, חסר מוסר ומצפון, לבוז לאחרים ולזלזל בהם. כידוע, כאשר ההתנהגות מבישה היא מביאה עמה גם חרפה - סופו של אדם כזה להתבייש מול הציבור.

"מים עמקים דברי פי איש, נחל נובע מקור חכמה" - לעומת הרשע, בעל האופי השלילי וחסר התבונה, יש לחכם אופי חיובי הבא לידי ביטוי בדבריו ובמעשיו. החכמה היא עצומה וייחודית כמו מים עמוקים, שהם קרים, צלולים ומרווים המענגים את האדם הצמא. כך דברי החכמה - קשה להגיע אליהם אך הם מענגים את העוסק בהם, ובמיוחד כאשר הם נשמעים מפי איש המביא עמו כבוד. דברי החכם שופעים חכמה כמו נחל הנובע ממקור שופע. דהיינו: החכם מוסיף ביאור מעשי על מה שלמד מדברי רבותיו.

"שאת פני רשע לא טוב, להטות צדיק במשפט" - אסור לשופט לכבד את הרשע ולזכותו בדין וכן אסור להטות את משפט הצדיק ולהביא עליו רעה. אלא, יש לעשות משפט צדק שבו הזכאי יצא זכאי והחייב יצא חייב.

"שפתי כסיל יבואו בריב, ופיו למהלומות יקרא" - דברי הטיפשות של חסר התבונה מביאים עמם ריב . הדברים היוצאים מפיו גורמים לאנשים שסביבו לריב עמו ולהכות אותו על מוצא פיו, כך שבדבריו הוא קורא ומזמין תיגרות.

"פי כסיל מחתה לו, ושפתיו מוקש נפשו" - דברי הכסיל, שהם דברים ריקים וחסרי הגיון, מהווים עבורו מוקש ומכשול ומעמידים אותו בסכנת חיים.

"דברי נרגן כמתלהמים, והם ירדו חדרי בטן" - דבריו של מחרחר ריב המרבה לרכל, הם דברים המרגיזים את הזולת תוך כדי שהם חודרים עמוק פנימה אל הלב והכליות של השומע והם פוגעים ברגשותיו כמהלומות.

"גם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית" - גם עובד המתעצל במלאכתו הוא שותף לקלקול והשחתה, כי העצלות מביאה לידי הפסד. מכאן, שחוסר עשייה בשעת העבודה היא רשלנות פושעת.

מסקנה:

בכל עניין יש לנקוט בחכמה ובתבונה. יש לחשוב היטב, בכובד ראש ובשיקול דעת, על כל עשייה ועל כל דיבור - כדי ליצור השתלשלות חיובית במישור האישי והחברתי.

 ד"ר אברהם גוטליב