ערן שלזינגר- דפוסי הצבעה בישראל - מבט מעמיק והשוואה לנעשה מעבר לים השיטה הדמוקרטית מתיימרת ושואפת לבטא בצורה הטובה ביותר את דעותיהם של מרבית האזרחים שבמדינה. אידיאל זה בא לידי ביטוי במדינות שונות בצורה שונה עקב הבדלי תרבות, דמוגרפיה, ביטחון וכו' כאשר הביטוי הבולט ביותר בכולן הוא ההצבעה בבחירות, אשר היא לב ליבה של שלטון העם. עם זאת רבים בוחרים להתעלם מזכות זו. בעבודה זו אנסה לבחון מגמות של שינוי בדפוסי הצבעה על מנת לבאר את המגמה היורדת בשיעור ההצבעה בישראל כאשר בחלקה הראשון של העבודה הערוך בחינה של מגמות סקטוריאליות בחברה הישראלית, אשר ניתוחן יכולה לקדם אותנו בהבנת דפוס ההצבעה הכולל בישראל של העשור האחרון, לשם כך ראשית אפתח בסקירה קצרה של מגמת ההצבעה הכללית בארץ ולאחריה אתמקד בשלוש קבוצות סקטוריאליות חשובות ואבחן האם מגמה כללית משפיעה על דפוס הצבעתן או שמא המגמות הסקטוריאליות המשתנות משפיעות על המגמה הכלל ארצית. בחלקה השני של העבודה אבחן מגמות ושינויים בדפוסי ההצבעה העולמיים ביחס למגמה הישראלית, בסיום העבודה הערוך השוואה ואנסה להבין כיצד משפיעות מגמות אלו על מדינת ישראל ואנסה להסביר מדוע חלה ירידה בשיעורי ההצבעה בבחירות. ישראל- סקירה כללית בחינת נתוני ההצבעה לבחירות בשישים שנותיה של המדינה מעלה כי עולות שלוש תקופות בהן יש מגמות הצבעה שונות: התקופה הראשונה המיוחסת למחצית שנות קיום המדינה, עד שנות השבעים, מאופיינת באחוזי הצבעה גבוהים במיוחד בכל קנה מידה, מעל 80% הצבעה כמעט בכל מערכות הבחירות. התקופה השנייה מתחילה בתחילת שנות השבעים (1973) ונראה כי נגמרת במערכת הבחירות של הכנסת ה- 15 בשנת 1999, והיא מאופיינת במגמה מאוד יציבה של אחוזי הצבעה הנמוכים במעט מ- 80% ואינם יורדים מ- 75%. התקופה השלישית מאופיינת בירידה אל מתחת לרף ה- 70% אשר ארעה במערכות הבחירות בשנות האלפיים, קרי הבחירות לרה"מ בשנת 2001 (62.3%), הבחירות לכנסת ה- 16 בשנת 2003 (67.8%) והבחירות לכנסת ה- 17 בשנת 2006 (63.5%). כאשר בוחנים את אחוזי ההצבעה בישראל בהשוואה לעולם הדמוקרטי ניתן לעשות זאת בעין רחבה, בפרספקטיבה של שישים שנה, ואז נראה כי ישראל נמצאת במקום די גבוה עם 78.6% וכאשר מסתכלים בפרספקטיבה צרה יותר של מגמות בעשור האחרון נראה כי מחד ישנה ירידה במיקום ההשוואתי אך מאידך הירידה מתונה משום שישנה מגמה עולמית כללית של אחוזי הצבעה נמוכים עליה ניתן את הדעת בהמשך. השאלה המעניינת העולה היא האם מגמה זו תמשך? על מנת לנסות ולענות עליה יש לזכור כי אנו נמצאים במציאות מדינית-חברתית ייחודית ולא צפויה אשר הפתיעה ותמשיך להפתיע כל הזמן, אולם בעוד קשה יותר לבחון את המשתנים החיצוניים ננסה בחלק הראשון לבחון את הגורמים הפנימיים אשר משפיעים על המציאות החברתית במדינת ישראל מרובת המגזרים והקבוצות. הסקטור הערבי הסקטור הערבי בישראל מהווה כ- 20% מאזרחי המדינה וככזה משקלו הפוטנציאלי בבחירות הוא משמעותי ביותר, ניתן לבחון את השינויים בדפוסיי ההצבעה הערביים וללמוד בכך רבות אודות יחס המגזר למדינה, תחילה נסתכל על נתוני מערכות הבחירות ונראה כי קיימת ירידה מתונה אך עקבית בשיעור ההצבעה של המגזר, שיאי ההצבעה ממוקמים אי שם בשנות החמישים (90%) ושפל ההצבעה, בדומה למגמה הכללית, נמצא בשנות האלפיים. על מנת להבין מגמה זו עלינו להבין את מורכבותו של המגזר אשר סובל מבעיית שייכות ו"פיצול אישיות" לנוכח השתייכותו מחד לעם הפלשתינאי הנאבק על עצמאותו מול ישראל ומאידך למדינה הישראלית בה הם מממשים את זכותם להצביע ולהיבחר אך סובלים מתסמונת ה"גיס החמישי", נוסיף לכך בידול דתי אתני ואף מצוקה כלכלית חמורה. לטענת הסוציולוג פרופ' מאג'ד אל-חאג' הסיבה לאחוזי ההצבעה הגבוהים בשנות החמישים טמונה בכך שתקופה זו הייתה תקופת המתנה וצפייה אשר בה הערבים לא היו בטוחים בסטאטוס שלהם ולכן לנוכח הממשל הצבאי והתחזקות המדינה רצו להוכיח בכך שהם אזרחי המדינה. עם זאת עם השנים תחושת הקיפוח והדחייה הורידו את האחוזים בהדרגה למס' הנמוכים בד"כ מהממוצע הארצי. כעת אתייחס למערכות הבחירות האחרונות ואומר כי גם הערבים חוו בצניחת אחוזי בחירה מהבחירות לכנסת ה-15 (1999) בה הצביעו 75% לבחירות לכנסת ה-16 (2003) וה-17 (2006) אליהן הצביעו 62% ו- 56% בהתאמה (צניחה של כ-20%). יש שיראו בירידה המקבילה הן בסקטור והן בכלל האוכלוסייה חיזוק לסברה שהסיבה לירידה היא ריבוי מערכות הבחירות והייאוש מאי ההתקדמות במישור הפלשתינאי במהלך שנות ה- 90 שהובילה לסוג של אפאתיות, נתון נוסף מצטרף והוא מחאת הבחירות לרה"מ בשנת 2001 בה טרחו להצביע 18% בלבד מהסקטור הערבי כמחאה לאירועי אוקטובר 2000 בהם הם ראו פגיעה ישירה של המדינה בציבור הערבי והוכחה יש אפליה בין דם לדם. לסיכום אומר כי מגמת הירידה מושפעת בשתי רמות: האחת, היא הרמה הכלל ארצית אשר מורגשת אצל כל אזרח מן המניין לנוכח ייאוש הולך וגובר ממצב הסכסוך הערבי- ישראלי, מצב כלכלי רעוע, ריבוי בחירות וכו' והשנייה, היא הרמה הפנים- סקטוריאלית בה רב הייאוש והמחאה הנובע מקיפוח כלכלי והרגשת אי השייכות המופנית אף לנבחרי הציבור הערביים אשר לא מובילים את הציבור שלהם להישגים ארציים משמעותיים. לראיה ניווכח לדעת כי אף מפלגה ערבית לא הייתה שותפה לקואליציה במדינת ישראל דבר שמשפיע על חלקם ב"עוגה" ומחדד את הקוטביות, לרחשים פנימיים אלו ניתן להוסיף אף את עליית כוחה של התנועה האסלאמית בקרב המגזר הערבי ובייחוד הפלג הצפוני המונהג ע"י השייח ראא'ד צ'אלח אשר מעודד אי השתתפות בבחירות. קורס תיירות.