ב"ה.

שולחן-השבת

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי ורב אזורי

בת חפר - עמק חפר

מנוחה ושלוות נפש והסחת הדעת ממצוקות וסיוטים

לא אחת בני-אדם טרודים במחשבות של דאגה וחרדה מקשיים שונים הצצים בחייהם וכמה שהם מנסים להתעלם ולשכוח את המחשבות הטורדניות - הם אינם מצליחים והמחשבות המטרידות שבות ועולות. דאגה מפני צרה ודאגה לעתיד היא אמנם רגש חיוני לחיים, אבל ברגע שהדאגה גורמת לחרדות ובלבולים נפשיים, לא רק שהיא לא מעודדת את החיים, היא אף מחלישה אותם, האדם שוקע בחרדות ודיכאונות שאחריתם מי יישורנו.

פעמים רבות שזיכרונות מאירועים טראומטיים שחוו בחיים אינם חולפים ונשכחים עד שלעיתים אפילו קשה להירדם מרוב חרדות ודאגות. יש ששינתם נטרפת והם מתעוררים עם סיוטים וחרדות, וכמה שמנסים לשכוח את המחשבות המטרידות - זה לא עוזר, הם צצות ועולות וגורמות לדאגות ופחדים, כי מחשבות האדם מתרוצצות כל העת, מוחו פעיל ודינמי באופן בלתי רצוני והאדם אינו יכול להגיע לשליטה מלאה אפילו לא במחשבתו שלו.

הזיכרונות הלא טובים והחששות מהעתיד הלא נודע, עלולים להשפיע לשלילה על כל החיים, להפוך את האדם לעצוב וכעסן, למדוכא ולאיבוד הביטחון העצמי, המצוקה גורמת לייאוש, חוסר תקווה ואיבוד מוטיבציה. מכאובי נפש אלו יותר מסוכנים ממחלות ומכאובי גוף פיזיים.

זו הסיבה שהקב"ה קבע בנפש את השכחה, למרות שיש מעלה גדולה בזיכרון (כמו בזכירת דברי התורה שלומדים וכדומה), כי יש מעלה גם בשכחה, לשכוח את הדברים הלא טובים, כפי שאמרו חז"ל על טרגדיית המוות, במות אחד מקרוביו וידידיו הטובים, "חזקה על המת שישתכח מהלב", כדי שהאדם יהיה במנוחת נפש ולא יישאר באבלו שנים רבות.

אולם, לא אחת חולפים ימים ארוכים, חודשים או אפילו שנים עד שהאדם שוכח את הטרגדיות שהוא חווה, ובינתיים הוא מצוי בסערת נפש פנימית, אבל תורתנו הקדושה ובמיוחד בתורת החסידות מייעצת לאדם איך להסיח דעתו מהמצוקות ולהשליט את המוח על הלב תוך מרגוע מהדאגות והכעסים, וזאת על-ידי הגברת הביטחון והאמונה בה' אחד ש"אין עוד מלבדו" והוא מנהל את העולם ואין מה לחשוש משום דבר, כי כל מה שהקב"ה עושה לאדם הכל לטובה, לעיתים הטוב שה' עושה נראה כרע, אבל זה רק רע חיצוני, ובמבט מעמיק ופנימי לתוך המאורעות הנראים כרע - אפשר למצוא שחבוי בהם הטוב והחסד האלוקי האמיתי והנצחי.

בספר משלי, אומר החכם - שלמה המלך "דאגה בלב איש ישיחנה ודבר טוב ישמחנה", שהסחת הדעת מדאגות היא על ידי "דבר טוב", לחשוב על דברים טובים שיש לנו בחיים, שהם ישכיחו את ההרהורים בדברים הלא טובים. בספר "היום יום" מסביר הרבי ש"ישיחנה" משמעותו שיפתח את סגור-לבו ו'יוציא' וישתף במצוקותיו ידיד קרוב ובפרט ידיד שהוא אישיות מרוממת - רב, משפיע רוחני, פסיכולוג וכדומה. בסדרת הספרים "אגרות קודש" ישנם אגרות רבות במענה לאנשים שהתייעצו עם הרבי בנדון, והרבי מכוון אותם לפתוח את הלב בפני רב ומשפיע וכך להגביר את המחשבות הטובות ולהתמודד בהצלחה עם החרדות.

"שלא יהיה זכר עמלק נזכר"

את הכוח האמיתי להתמודד מול כל אתגר בחיים שואב היהודי מהתורה ומצוותיה, וגם בעניננו מהמצוות האחרונה בפרשתנו - בקשר לעמלק, האויב הגדול ביותר שקם לעם ישראל, "תמחה את זכר עמלק" - שואב היהודי כוח למחות את העמלקים התוקפים ומנסים לפגוע בו ולדכא אותו. יש ללמוד ובעיון את פסוקי התורה ופירושי חז"ל, מהם מקבלים הדרכה והכוונה ברורה איך למחות רגשי פחד וחרדה.

המצווה למחות את עמלק היא לא רק מחייה פיזית של הגוי העמלקי, אלא גם מחיית זכרונו ממוחנו ומחשבתנו, שלא נהיה מפוחדים ומבולבלים ממנו ומאיומיו אותם הוא משמיע השכם והערב, שברצונו להשמיד את העם היהודי.

אבל לכאורה איך אפשר לצוות על היהודי ש"ימחה", כלומר שישכח את האויב ואיומיו ולא לא ישים לבו אליהם, וכי הוא בעל הבית על מחשבתו, הרי עולות וצצות מחשבות אפילו נגד רצונו, כדברי חז"ל בתלמוד ש"הרהור עבירה" זה אחד העבירות שאין אדם ניצול מהם כל יום, כי אינו שליט על מחשבתו.

רש"י כותב על מצוות מחיית עמלק "מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה", כלומר רש"י מסביר שכאשר נעלים מעיננו את הדברים הפיזיים השייכים ומזכירים את האויב המר, אז גם ייעלם ממוחנו וליבנו זכרונו של אותו אויב והפחדים ממנו יימוגו.

אבל לכאורה מדוע המצווה היא רק למחות את בני האדם ובעלי החיים של העמלקים ואין המצווה למחות גם את הרכוש של עמלק - הנכסים, הבניינים ושאר חפצי המטלטלים שלו?

כי חפצים דוממים ניתן לשנות צורתם, לצבוע אותם, לשנות את צורתם החיצונית וכדומה עד שהם לא יזכירו עוד את בעליהם הקודמים - העמלקים; אבל בעלי חיים לא ניתן לשנות צורתם, לא ניתן להפוך גמל לחמור.. ולנצח יזכיר אותו בעל-חי את בעליו הקודמים העמלקי - לכן ציוותה התורה למחות אותם.

זה הפתרון לפרדוכס הקיים במצוות מחיית זרע עמלק: מצד אחד מצווה התורה לזכור ולא לשכוח - "זכור את אשר עשה לך עמלק" ומצד שני היא מצווה למחות ולשכוח אותו "תמחה את זכר עמלק" (ומחייה אמיתית ומושלמת אינה רק במחייתו הפיזית אלא גם בסילוקו לחלוטין ממוחנו ולבינו)"כי כשיזכור וימחה הרי זו הדרך שסוף סוף יישכח זכר עמלק לגמרי"

היכולת להצליח בשני הקווים המנוגדים: להתבונן ולחשוב כדי להלחם בו ומצד שני למחות ולשכוח אותו ממוחנו, היא על-ידי העלמת הרע מעיננו הפיזיות: הריגת העמלקי ובעלי החיים שלו, שינוי חפציו שלא יזכירו את הבעלים הקודמים - הם המתכון שאומרת התורה להצליח במחיית הרע.

נמצינו למדים מדברי התורה הללו שהדרך הכי טובה להתמודד עם הדאגה אינה בהתעלמות, אלא בשליטה במחשבה, כלומר מצד אחד לזכור את האויב הרע כדי להישמר ולהתגונן מפניו ומצד שני להשכיח אותו מאתנו שלא יישאר במחשבתנו ויבלבל אותנו על-ידי שנעלים ונשנה את הצורה שכל דבר פיזי העלול להזכיר לנו את אותו אויב רע.

הגלות והגאולה

הרע הגדול ביותר שיש לעם היהודי זו הגלות המרה בה אנו נמצאים, שחושך העולם מעלים ומסתיר על האמת האלוקית. ומזה נוצרות כל הצרות והפחדים שיש בעולם. אויבי עמנו מנסים לאיים ולפגוע בארצנו הקדושה, ואנו צריכים להתחזק בדברים הטובים - באמונה בה' אחד ובאמונה בהבטחת ובהודעת הרבי שדורנו הוא הואט הדור האחרון של הגלות והוא יהיה הדור הראשון לגאולה.

יהודי מאמין אינו מפחד משום עמלקי המאיים לפגוע בעם ישראל ובארץ ישראל. "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". ובפרט שמיד ממש מגיעה הגאולה השלימה, ומלך המשיח יעביר ויסלק מן הארץ את רוח הטומאה ואת כל האויבים הקמים עלינו לכלותינו. בגאולה האמיתית והשלימה. נאו ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק יד, עמוד 86. אגרות קודש.

לקבלת המאמר ישירות ולתגובות והערות-הארות:  ryk613@gmail.com

http://h-y1.coi.co.il