 
|
הוא הלך בשדות / בית צבי
מאת: איציק גיני 25/04/13 (13:34)
המחזה מתבסס על רומן שנכתב בשנת 1947 ע"י משה שמיר הנמנה עם סופרי "דור תש"ח".
סיפור אהבה בין אורי למיקה בתקופת טרום המדינה.
אורי בחור בן 19 פלמ"חניק, צבר ישראלי יפה תואר מקיבוץ גת העמקים אידיאליסט שמוכן להקריב למען המדינה.
מתאהב במיקה ניצולת שואה שהגיעה מפולין במסגרת עליית הנוער.
המחזה מתאר את הווי הקיבוץ השוני בין הצברים לעולים החדשים, מערכת היחסים בין אורי למיקה עד למותו הטראגי של אורי בשדה הקרב.
המחזה הועלה בארץ בתיאטראות השונים
בשנת 1948 בתיאטרון הקאמרי בבימויו של יוסף מילוא התפקידים הראשיים חנה מרון ועמנואל בן עמוס.
בשנת 1956 בתיאטרון חיפה
בשנת 2008 בבית צבי
בשנת 1967 המחזה זכה לעיבוד קולנועי בבימויו של יוסף מילוא בכיכובם של אסי דיין ואיריס יוטבת.
ההצגה מלווה במקהלה ששרה משירי התקופה שירים מוכרים כמו: דודו , הן אפשר, היי הג'יפ הטנדר ,יצאנו אט ועוד.
שמו של הרומן "הוא הלך בשדות" לקוח משירו של נתן אלתרמן "האם השלישית" שנכתב בשנות ה-30.
הבימוי / איה גרניט שבא ביצעה עיבוד מצוין בזכות הקאסט הנפלא
תפאורה /אריה נבון משקף את הקיבוץ והתקופה בה מתרחשת העלילה. בשחזור התפאורה ושילוב שקפים מההפקה המקורית משנת 1948 סייעו איה בן אשר ויחיאל אורגל.
תלבושות / אפרת מירב עבודה נאה שהתאימה לאופיין של הדמויות.
מוסיקה / עידו מנור התאים מוסיקה איכותית להצגה ושילב שירים נפלאים מהזמר העברי המוקדם.
תאורה / יחיאל אורגל ביצע עבודה טובה בשילוב שקפים מההפקה המקורית .
אורי כהנא / מתן מישורי גילם דמות מצוינת ויצק לדמות אמינות רבה.
מיקה / נטלי סמי פדאני ביצעה עבודה מצוינת שהשתלבה ברך המיטבית עם הדמות.
ווילי כהנא/ עידן סמדג'ה משחקו עקבי ומשכנע
רותק'ה / דנה ידלין הפגינה יכולת משחק משובחת מאוד.
אחד קיבוצניק / אבי עדוי בתפקיד המספר מופיע בסצנות שונות ומדבר מבחינת זמן עכשווי , הוא גילת את הדמות כראוי בצורה הטובה ביותר. (אבי עדוי השתתף הפקדה הקודמת בשנת 2008).
יתר חברי הקאסט היו נפלאים , כל אחד תרם בחלקו להצלחת ההצגה ויחד יצרו הצגה מרגשת.
ההצגה "הוא הלך בשדות" מהנה ומומלצת מאוד.
ההצגה מוקדשת לזכרה של השחקנית זהרירה חריפאי ז"ל כלת פרס ישראל שהלכה לעולמה בחודש ינואר 2013
=======================================================
האם השלישית / נתן אלתרמן
אמהות שרות, אמהות שרות:
"אגרוף רעם ניתך, דומיה חזקה. בחוצות הריקים צעדו בשורות פנסים אדומי זקן. סתיו אנוש, סתיו יגע ולא מנוחם, ומטר בלי אחרית וראש, ובלי נר בחלון, ובלי אור בעולם". שרות אמהות - שלוש. ואומרת אחת: "ראיתיהו כעת, אנשק בו כל אצבע קטנה וציפורן. אניה מהלכת בים השקט, ובני תלוי על ראש התורן". ואומרת שניה: "בני גדול ושתקן, ואני פה כותונת של חג לו תופרת. הוא הולך בשדת, הוא יגיע עד כאן. הוא נושא בליבו כדור עפרת". והאם השלישית בעיניה תועה: "לא היה לי יקר כמוהו! איכה אבך לקראתו ואינני רואה? אינני יודעת איפה הוא"! אז הבכי רוחץ את ריסיה שלה, ואולי עוד לא נח, ואולי... הוא מודד בנשיקות, כנזיר משולח את נתיב עולמך, אלוהי.
רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן
גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.
אין תגובות למאמר
|
 |
|
||||||||||||||||||||||
| © כל הזכויות שמורות לפרשן 2021 |
בניית אתרים
|