מס' צפיות - 132
דירוג ממוצע -
מחשבות על הספר "סטונר מאת ג'ון ויליאם
ספר טוב ומעניין
מאת: חיה הלר 04/06/13 (21:38)

 

 מדובר בספר  טוב ומעניין שצורת כתיבתו  מינימליסטית וקצרה בתיאורים ורגשות.

דבר שמשאיר אצל  הקורא מרחבים גדולים של דמיון  והבנה לא מכוונת של הדמויות.

 

לא ברור מדוע  הסופר ג'ון וויליאם בחר לקרוא לספרו  בשם " סטונר"  אמנם  ישנם כמה קווי דימיון בקורותיהם של  הסופר וגיבורו כמו זה לדוגמא  ששניהם שימשו  כמרצים בכירים  לספרות אנגלית ושניהם הגיעו לאקדמיה מרקע  חקלאי ופרסמו ספרים בנושא.  בקורות חייהם מוצאים סיכסוך דומה ומתמשך עם מרצה אחר בעל נכות קלה וכן אצל שניהם מוצאים קשר עם אשה מוזרה וניורוטית.  ובכל זאת נשאלת השאלה למה הסופר בוחר לקרוא לגיבור ספרו   "סטונר"

 

לדעתי ניתן בהחלט לתאר את גיבור הספר כ - "STONE"  אשר כמוה גם הוא כאבן  הטבעית שהיא שקטה ופשוטה ומתמזגת עם הנוף הסובב אותה. גיבור הספר הוא ממש  לא סלע  הוא לא הטיפוס שיודע לאיים לחסום או לכעוס.  להיפך  גיבור הספר "סטונר"  מתנהג כמו אותה אבן שותקת שמזיזים אותה  ממקום למקום  ובקלות מעבירים אותו מחדר לחדר עד שפשוט מתחשק לנו לנער אותו חזק חזק  שיתעורר וסוף סוף  יתרגז  ויגיד לכל הסובבים אותו את כל מה שיושב לו על הלב.

 לאורך כל  הספר עוברת בנו התחושה ש"סטונר"  נותן לחיים לטלטל ולהפוך אותו כרצונם. הוא מתחתן ומיד מתברר שנישואיו הם כישלון (ולא ברור למה)  אשתו מובילה אותו כרצונה למרות שמדובר באשה נוירוטית ולא מתפקדת.

מעניין שכמה פעמים במהלך העלילה  נדמה לקורא כאילו הנה הפעם  הולכת ומתפתחת איזו דרמה – וזאת  כאשר אדית אשתו הפסיכוטית לא הייתה  מסוגלת  לטפל בתינוקת כי היא אשה  (חולנית נפשית או גופנית) ?  ובכלל לא מבינים את התנהגותה כלפי סטונר ומה מקור כעסה העויין  ולמה פתאום היא מתיפיפת דווקא לאחר שאביה נפטר (והקורא שואל בצדק מה היה סוג הקשר  בין האב לבתו) ?   ושוב מתפתח  בנו מתח כאשר האבא סטונר מגדל לבדו את בתו גרייס, ואנו מצפים שאולי עכשיו סוף סוף יקרה כאן משהו בין האב לבתו אך כלום הכל זורם באיטיות בלתי משתנית.  

וככה מתנהלים חייו של  פרופ' סטונר מסביב  לעבודתו  ואנו לא מצליחים לחשוף את רגשותיו  הפנימיים ולא את  התלבטויותיו ורצונותיו כאילו  מדובר באבן חלקה ללא רגשות ותשוקות הספר מפגיש אותנו עם אדם שחייו זורמים במין אדישות  אפרורית בלתי ידועה.

 

אך דווקא לקראת סופו של הספר  אנו נפגשים עם "סטונר" האמיתי זה  החזק והשלם ואז אנו מבינים שסטונר בעצם  חי את חייו במלואם , חיים טבעיים ופשוטים ללא העמדת פנים  חיים ללא פוזה חיצונית כדי להרשים או למצוא חן.    היו אלה חיים  מלאים מבחינתו ומתאימים למהותו .  סטונר שנראה לנו כלפי חוץ כאישיות אפורה ובלתי חדירה  מתגלה לנו בתכונותיו המיוחדות -   כמוהו כאבן גם בו  יש בו חוזק אמיתי פנימי המתגלה לעינינו בכל גדולתו דווקא ברגעי הכאב והמוות של חייו האחרונים  ושם נמצא גם מעין משפט סיכום  "שהחיים שהוא חי היו בהחלט ראויים".

חיה הלר

 

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר