1194צ'רלי מנדלבאום-כוריאוגרפיה אמיר קולבן
צילומים-אלי ליאון
כאשר הולך אני לראות מחול מודרני תמיד עומד אני בפני דילמה האם לקרוא מה שהיוצר כתב במילים ספורות על יצירתו או לא לקרוא ולנסות לפרש בעצמי לפי מה שראיתי את כוונות היוצר ולהשוות לאחר מכן עם מה שהיוצר כתב.
הפעם לא קראתי ולא היתי צריך לקרוא כי הכוונה היתה ברורה מהכותרת-מעברי צ'רלי בברלין ומנדלבאום בירושלים.
ראיתי את המחול וחיפשתי למצוא איך היוצר מבטא ביצירתו את כוונותיו ומצדיק את הכתותרת.
ביוצאי מתוך הנחה כי היצירה איך שהוא קשורה בשני המעברים ניסיתי בכל כוחי למצוא אותם ובאין ברירה מצאתי אותם עם הרבה דמיון,בקושי.
המחול בטרם התחיל בפועל בעצם התחיל ב"טריקים".
הכניסה לאולם היתה דרך שני מעברים.אחד לגברים בלבד והשני לנשים בלבד.
אני דמינתי לי שזה החלוקה למעבר של מערב ברלינאים או יהודים
והשני למזרח ברלינאים או לערבים או לפלסטינאים.
כל נכנס התבקש להזדהות ע"י תעודת זהוי וללא שהראת את תעודת הזהוי ,כרטיס בלבד למחול לא הספיק לך.
ההקבלה-בדיקות הבטחון במעבר.
כאשר התחיל המחול תוך כדי ריקוד כל אחד מהרקדנים עבר ליד רקדן מסויים שקרע מחולצתו חתיכת בד-בדיקות קפדניות במעברים עד כדי הפשטה חלקית של העוברים.
בבדיקה הוא מנצל את ההזדמנות ממשמש ,נוגע,מכריח את האנשים להוציא לשון ונותן לעבור.
מקביל לבדיקות הקפדניות במעברים.
במחול דיברו בעברית ובגרמנית,היה נסיון של טיפוס על חומה,היו רקדנים-צלפים,הרוגים,הרבה ריצות על הבמה,בריחות,רדיפות,קפיצות,נפילות.
הרקדנים ירדו אל הקהל טיפסו מעל הקהל ועברו בטיפוס משורה לשורה על הכסאות.
בריחה רצופה במכשולים.
הורגש שהרקדנים מיואשים ומשלימים עם המציאות.
קהל שלא ידע או לא קישר בין המעברים לא יכול היה להבין מהמתרחש על הבמה דבר.
כפי שכתבתי רק בעזרת דמיוני ואולי זו היתה כוונת היוצר, מצאתי פרוש כמעט לכל דבר שהתרחש על הבמה הקושר את המתרחש לכותרת.
אפשר היה לתת למחול שם אבסטרקטי כל שהוא והכל היה מתאים לשם האבסטרקטי.
עיצב את התאורה שי יהודאי,את התלבושות חגית אביר ואת התפאורה גלילי ניר חום מקומטים שהורמו מהרצפה ונראו כהקמת חומה-אמיר קולבן.
הרקדנים שהיה להם גם חלק ביצירה היו עירית עמיחי,ניצן ברדיצ'ב,ענבר שלו,ארין שנד,הראל גרדוטיס,אביב שם טוב,דניאל מסר ורון מטלון.
הביצוע של 8 הרקדנים מהם 5 רקדניות היה טוב.היו הרבה תמונות מיוחדות לא שיגרתיות.
בסוף המופע כל הרקדנים נשכבו על הבמה בלבוש תחתון בלבד והקהל הוזמן לעלות לבמה.אולי זה היה רמז לסקרנות ולנהירת ההמונים לראות את חומת ברלין שכבר לא היתה שלמה כמו לבוש הרקדנים או אולי רמז למה שיהיה כאשר יבוא השלום בארץ והמונים יבואו לראות מה קורה ויתאכזבו כי התמונה לא תיהיה שלמה כלבוש הרקדנים...
לראות או לא לראות:נהנתי מעצם המחול וביצועו הטוב ומההזדמנות להפעיל את הדמיון.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 18/12/2013 07:31