שלשום (ג') הלך לעולמו הזמר והיוצר פיטר (פיט)סיגר.

                             ביוגרפיה

סיגר נולד ב-3 במאי 1919 בעיר ניו יורק.

 אביו צ'ארלס סיגר היה  מוזיקולוג וחוקר מוסיקה .

גם שני אחיו מייקל ופגי סיגר היו מוסיקאים ,ודודו אלן סיגר היה משורר אשר נהרג בזמן מלחמת העולם הראשונה.

חשוב לציין כי אחיו למחצה של פיט מייקל הקים את להקת New Lost City Rambles אשר השפיעה על זמרי פולק כגון:בוב דילן.

 בשנת 1936 סיגר שמע לראשונה נגינה בבנג'ו בן חמישה מיתרים בפסטיבל ריקודים ומוזיקת פולק בעיירה אשוויל,שבמדינת  צפון -קרוליינה וחייו השתנו מאותה עת לעד.

כנער, התחנך סיגר בפנימיה ידועה לבנים בקונטיקט ואחר כך למד עיתונות באוניברסיטת הרווארד, אך לא סיים את התואר ועזב, בשנת 1938, בשנתו השנייה. בשני המוסדות זכה למלגות לימוד.

בשנת 1943 התחתן עם טושי-אלין אוהטה, אשר לדבריו, בזכות תמיכתה הוא היה מסוגל להתוות את חייו כפי שהיתווה.

לבני הזוג נולדו שלושה ילדים ושישה נכדים.

אחד מנכדיו (Tao) הוא מוזיקאי פולק בזכות עצמו.

סיגר התגורר בעיירה פישקיל, במדינת ניו- יורק והיה פעיל מאוד בפוליטיקה של מחוז מגוריו.

חשוב לציין כי  הוא ורעייתו רכשו את אדמתם בשנת 1949 ותחילה התגוררו עליה בקרוון, אחר כך עברו לבקתת עץ שבנו במו ידיהם ולבסוף בנו בית גדול.

בהמשך הפך לגורם משמעותי בסצנת הפולק האמריקנית, והשתקע בעיירה פישקיל, בה לקח חלק גם מבחינה פוליטית.

בסוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים, לאחר שסיגר עזב את אוניברסיטת הרווארד, החל לעבוד בניו -יורק בארכיון של המוזיקה העממית האמריקאית. בתקופת עבודתו שם פגש והושפע מרבים מזמרי העם הבולטים, כגון, וודי גאת'רי ולדבלי.

הוא פגש בגאת'רי בהופעת "ענבי הזעם", קונצרט לעובדים עונתיים, ב-3 במרץ 1940, והשניים החלו מאותה עת שיתוף פעולה מוזיקלי.

בשנת 1948, סיגר כתב את גרסתו הראשונה לספרו "כיצד לנגן בבנג'ו בן חמישה מיתרים". ספר שרבים מנגני הבנג'ו קראו כספר ראשון ללימוד הכלי. הוא המציא את ה"בנג'ו ארך-צוואר" או "בנג'ו סיגר", כפי שהוא מכונה.

לכלי זה שלוש מחיצות מתכת יותר על צווארו מאשר לבנג'ו הטיפוסי והוא ארוך קצת יותר מגיטרת בס עם 25 מחיצות.

אף מכוונים אותו בשליש טון נמוך יותר מאשר בנג'ו בן חמישה מיתרים.

ב-18 באוגוסט 1955, סיגר הוזמן בצו להעיד בפני "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית", שם הוא סירב לנקוב בשמות עמיתים ושותפים פוליטיים בטענה שבכך יש משום הפרה של זכויותיו על פי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית.

סירובו של סיגר להשיב הוביל להגשת כתב אישום נגדו, ביום 26 במרץ 1957, על בזיון הקונגרס.

כתוצאה מכך, במשך זמן מה, היה עליו להודיע לשלטונות כל אימת שעזב את מחוז מגוריו בדרום מדינת ניו יורק.

בחודש מרץ, 1961, הוא הורשע בידי חבר מושבעים ונידון לשנת מאסר, אבל בחודש מאי, 1962, בית משפט לערעורים פסק כי העמדתו לדין הייתה פגומה והרשעתו בוטלה.

                                     קריירה מקצועית

את הקריירה המוזיקלית שלו החל כשייסד את להקת "זמרי לוח השנה" עם גאתרי, ואת "האורגים" עם לי הייס ורוני גילברט .

ב-18 באוגוסט 1955, סיגר הוזמן בצו להעיד בפני "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית", שם הוא סירב לנקוב בשמות עמיתים ושותפים פוליטיים בטענה שבכך יש משום הפרה של זכויותיו על פי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית.

סירובו של סיגר להשיב הוביל להגשת כתב אישום נגדו, ביום 26 במרץ 1957, על בזיון הקונגרס.

כתוצאה מכך, במשך זמן מה, היה עליו להודיע לשלטונות כל אימת שעזב את מחוז מגוריו בדרום מדינת ניו יורק.

בחודש מרץ, 1961, הוא הורשע בידי חבר מושבעים ונידון לשנת מאסר, אבל בחודש מאי, 1962, בית משפט לערעורים פסק כי העמדתו לדין הייתה פגומה והרשעתו בוטלה.

                        קריירת הסולו של פיט סיגר

בשנת 1958 פצח סיגר בקריירת סולו, ומשם הפך לדמות רבת השפעה על מוזיקת שנות ה-60, ועל מוזיקת פולק בפרט.

ואילו,בשנות ה-60 שימש סיגר מעין  מנטור עבור יוצרים צעירים כגון בוב דילן, דון מקלין וברניס ג'ונסון.

בשנות ה-50 הופיע במצעדי זכויות אזרח ובשנות ה-60 יצא נגד מלחמת וייטנאם.

שירו "אנחנו נתגבר", הפך להמנון זכויות אזרח בשנות ה-70. מבין להיטיו: "לילה טוב, איירין", "לאן נעלמו כל הפרחים" - שסימל את ההתנגדות למלחמה, וכן השיר "Turn, Turn, Turn" שנכתב מציטוט מספר קהלת.

סיגר הפך לדמות רבת השפעה בשנות השישים עם תחיית מוזיקת העם, שהתמקדה בעיקר בגריניץ' וילג'

הוא עזר ביסודו של הירחון Broadside Magazine והרבעון Sing Out! המוקדשים למוזיקה עממית.

באמצע שנות השישים הוא הנחה תוכנית טלוויזיה אזורית על מוזיקה עממית בשם "חיפוש הקשת בענן".

הוא הקליט 38 תוכניות בהן התארחו זמרי עם רבים.

בין יצירותיו: שירים אקטואליים, שירי ילדים, שירים בעלי הומור, וגם המנונים חברתיים.

למרות שתמך בזמר היהודי בוב דילן בתחילת דרכו, סיגר הסתייג והתרגז מן הצליל החשמלי המעוות שדילן הביא לפסטיבל המוזיקה של העיירה ניופורט בשנת 1965 ובמיוחד מחוסר היכולת להבין בבירור את מילות השירים.

כמוכן,  קיימות גרסאות סותרות באשר למה שהתרחש בהמשך, יש הטוענים כי סיגר ניסה לנתק את החשמל לכלי הנגינה של דילן.

גרסתו של סיגר היא כי כאשר איש הסאונד סירב להפחית את עיוות הצליל כדי שהמילים תהיינה ברורות יותר, סיגר צעק: "לכל הרוחות, אם היה לי גרזן, הייתי חותך את הכבל."

                       ההשפעה של סיגר על אמני ישראל

שיריו של פיט סיגר בביצועו ובביצוע להקת האורגים היו פופולריים מאוד גם בישראל, בעיקר בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, בייחוד בקרב חניכי תנועות הנוער.

שיריו היו מושרים במשך שנים הן בקרב הקהילה האנגלוסקסית בארץ והן בפי ילידי הארץ ויוצאי ארצות אחרות.

בשנת 2009 הועלה לראשונה מופע מחווה לשיריו ולשירי זמרי המחאה האחרים שפעלו לידו על ידי הנגן הרב כלי שי טוחנר והזמרת לילך שיר, כשבכורתו הייתה בכנסיית קריית יערים באבו גוש.

המופע נקרא "נשיקות מתוקות מיין" על שם השיר שחיבר סיגר יחד עם חברו ללהקת האורגים, לי הייס, ומבוצע על ידי הזמרת מיה יוהנה ושי טוחנר.

השירים מבוצעים בשפת המקור שהינה: אנגלית.

גשר-הירקון, הדודאים וסוזאן ופרו זימרו את שיריו בתרגום לעברית.

                      קריירה פוליטית

סיגר היה ידוע באמונותיו הפוליטיות העזות ובמעורבותו בארגונים פוליטיים שמאלניים, כולל המפלגה הקומוניסטית.

יריביו הפוליטיים כינוהו בשמות מזלזלים כגון "ציפור השיר של סטלין".

בעוד תומכיו כינו אותו בשם "קדוש עלי אדמות" ו"הקילשון של אמריקה". תקליטו האנטי-מלחמתי של סיגר "שירים לג'ון דו", פורסם בשנת 1941 ותמך בקו המתבדל של המפלגה הקומוניסטית (על רקע הסכם אי התקפה בין היטלר לסטלין משנת 1939

באותה תקופה סיגר גם התנגד למדיניותו של נשיא ארה"ב דאז פרנקלין דלאנו רוזוולט, בגלל שלדעתו הנשיא לא תמך די בזכויות העובדים.

מיד לאחר שגרמניה הפרה את ההסכם ופלשה לברית המועצות, הפך התקליט הפציפיסטי של סיגר חסר רלוונטיות, נעלם מן החנויות והמלאי הושמד. רק עותקים ספורים מן התקליט נותרו עד היום.

לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות, שינה סיגר את טעמו והחל תומך במלחמה בגרמניה.

סיגר גויס לצבא ארצות הברית ושירת בחזית האוקיינוס השקט.

הוא לא השתתף בקרבות ותפקידו היה לבדר את הכוחות הלוחמים. כאשר שאלו אותו, לאחר שהשתחרר, מה עשה במלחמה, הוא ענה: "פרטתי על בנג'ו."

סיגר עזב את המפלגה הקומוניסטית בשנת 1950, חמש שנים בטרם התפרסם הנאום הסודי של ניקיטה חרושצ'וב אשר חשף את פשעיו של סטלין והוביל לעזיבה המונית של המפלגה.

הוא אמר: "הבנתי כי אוכל להמשיך ולשיר את אותם שירים ששרתי, בין אם אשתייך למפלגה הקומוניסטית ובין אם לאו, ומעולם לא אהבתי את הרעיון של השתייכות לארגון סודי."

הוא הפך אנטי-סטליניסטי בדעותיו, אולם המשיך להאמין בסוציאליזם.

                     ימיו האחרונים של פיט סיגר

סיגר הותיר מאחוריו למעלה מ-100 אלבומים.

ב-1996 נכנס סיגר כחבר בהיכל התהילה של הרוק, ועל אף כי לא נשא נאום בטקס, ביצע יחד עם סטיבי וונדר, דיוויד ביירן וחברים מלהקת ג'פרסון אירפליין ביצוע שירה בציבור ללהיטו הגדול "להתראות, איירין".

על פי משפחתו של סיגר, הזמר מת בשיבה טובה בבית חולים בניו יורק והוא בן-94.

במותו הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ושישה נכדים.

פיט סיגר היה אמן רב-תחומי שהתמחה בעיקר בשירת הפולק,ושימש מנטור לזמרים אשר ירשו אותו.

לא תמיד היה קל לישראלים ולאמריקנים להסכים עם דעותיו,אך המוזיקה שלנו תלווה אותנו שנים רבות.